[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על אילת זילבראל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אילת זילבראל היוצרים המעריכים את אילת זילבר
האגדה מספרת על ציפור ששירתה היפה מכל היא בעת שהיא
משפדת עצמה למוות על קוץ חד.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הוא לא יכול לעשות את זה לבד.

היא הסתובבה שם... גלית... היא לא ממש הכירה מישהו אבל זיהתה
את כולם בפרצופים. והם לא הכירו את גלית כלל. היא ראתה אותם
בכל שבוע... חלקם אף בכל יום. היא הסתובבה שם, בקניון, כל
היום... ואז במרכז... וחוזר חלילה... ואז הלכה לטייל קצת...
והתיישבה איפשהו... ושוב

המכתב היה מונח על השולחן במטבח. הוא היה מהעבודה. מה יש בו,
התעניינתי...

"הקושי תמיד יגבור על השקט", כך הוא לחש לי באמצע היום.
היינו שם רק שנינו, אבל לא היה לי אכפת.
הוא דאג לי באותה שנייה, אני יודעת.

"אני הולך לעבוד, בוקר טוב," אמר ונתן לי נשיקה על המצח.
חייכתי, והתחלתי לקום. איזה התחלה של רגל ימין, חשבתי לעצמי...
פיזמתי לעצמי שיר של שלמה ארצי... התארגנתי, התלבשתי, אכלתי,
ויצאתי לעבודה. אמרתי שלום לכולם, מצב רוחי היה בשמיים. איתי,
חברי לעבודה ולחיים


לרשימת יצירות השירה החדשות

I can't find the way
In the dark
It's too long,
Too hard.

The way to myself.

heaven & hell are waiting for us
heaven for you, hell to me
and then we'll be free
DEATH is the only thing that everybody is sure about in this
world

I lost myself
Somewhere inside you
Out there in the world

אהבה היא שטחית
אהבה היא אכזרית
אני לא מאמינה באהבה
אני מרגישה את זה,
זה חזק ממני,
ועדיין לא מאמינה

אל תסתכלי עליי!! אני קורא לה
תראי אותי בוכה כל כך
אל תביטי! לא עכשיו!!
לא כשזה קשה ונגמר
כמה שיותר מהר
אל תסיימי את זה! לא כשזה עוד לא מוכן
אל תשאיר אותי לבד!!!! היא קוראת חזרה
אך אני ממשיך לרוץ בין שבילי העפר
מאט
ומגיע לים.
הים רחב הידיים. תמיד

מה יקרה לי -
אם תלכי
האם אשרוד?
האם הקושי לא יגבור על האור?

היא מתה
אני רוצה שהמילים האלה יהדהדו לך בראש

בוקר...
השמש זורחת
ציפורים מצייצות

יש לי גן שעובר במשפחה
מן גן מטורף כזה
שעובר ולועס את כל התאים בגופי

הם יצאו לבלות כמה חברים
לקחו כמה בנות למסיבת ריקודים
שתו קצת בירה,
סמים מהצד

וכשכולם יפלו על הברכיים
ויתחננו לכבודה

מסתכל,
ורואה חללים
רואה אכזבה
שדועכת,
אהבה
שנגמרת

הוא כבר לא יודע מה זה לחיות
את תחושת הזמן הוא איבד ממזמן.

אך יודע בליבך
בליבך המאמין,
לכל דבר התחלה וסוף.
אפילו לחיים

תמיד ההתחלה קשה
הולכת ואין מוצא
מקווה מתפללת.. רק שלא יקרה אצלי...
וקורה כל כך קרוב
שזה נראה מולי
מה עושים עם אמת נוקבת?
מה עושים עם מציאות כואבת?
לא יודעת מה לעשות
כבר אסור לי לשמוח,
אסור לי לבכות.

אני בוחר

רק אילו חיים?!
חיים בכוונה למות.

נסענו שנינו
כאחד
יחד
בשני גופים

אם הייתי יכול הייתי פורש כנפיים ועף רחוק מכאן.
אם הייתי יכול הייתי עוזב הכל והולך איתך.
אם הייתי יכול הייתי שוכח את כולם וקופץ.
אם הייתי יכול הייתי אני ולא אף אחד אחר.
אם הייתי יכול הייתי שוכח.

אני כלום
אך אתה לעולם לא תבין אותי
אני עפר הארץ, על האדמה
אני האוויר, לנשימה
אני לא-כלום, בעולם
אין בי דבר, שחי
אך אתה לעולם לא תבין אותי
את יכולתי
את מהותי

כמה טוב שמתת.
הלכת לעולמך.
כמה טוב שמתת.
שאתה כבר לא דורך על האדמה.
כמה טוב שמתת.
שאתה לא איתנו.
אדם חי לא תמיד יש לו זמן בשביל אחר.. לא תמיד יש לי עם מי
לדבר על הכל
ואילו הקבר תמיד שם כשצריך אותו.. עומד..מחכה..קורא לך לבוא,
לדבר איתו.

אילו יכולתי להבדיל בין מוות למוות

לחזק את האמת
עמוק בתוכך
שוכנת האמת-
האמת שלך
נסה לה בה לגעת
בלי לחוש את עורך
בוער בתוכך

בלעדייך כלום כבר לא אותו דבר,
בלעדייך אני נראה מיותר

מנסה להגשים חלום
אך מרגיש כי אינני מסוגל
כי אין בי די כוח
וכי הכל מתפורר
ואין ערך לחיים

כשבא לי לבכות
ובא לי להתפרץ
בא לי למות הכל החוצה
ואיני יכול.

מנסה לברוח
ללא רצון
רוצה לצאת
לחלל החיצון
לצאת מהעולם
למקום אחר
לא מוכר
מקום בוער

ואבוא עלייך בשנתך
וסכין חדה בידי
ואהרוג גם אותך
כקין שהרג את הבל אחיו

כמה נהרות כבר זלגו בגללך
כמה סופות כבר עברו בשבילך
האומץ שנדרש ממך.
הכאב שנדרש ממנו.
נטע, אני חייבת לספר לך שאיש מאתנו כבר לא מעיז ללכת לבנייני
עזריאלי.

היא עמדה שם
די בודדה ובעצם
לא ידעה איפה כולם
ובעצם, למה הם לא איתה?
ואיך זה, ששוב היא לבד

מביט למרחקים,
מושיט את היד,
רואה אותך כה רחוקה
אך נושם את רוחך בקרבה

שמיים כבדים נופלים עליי,
ערפל גדול וסמיך
ממלא את כולי
מראשי עד כפות רגלי
הכל עליי.

אני לא יכולה לרוץ יותר, אז אני נותנת את עצמי לך
אני לא יכולה לבכות יותר, אז אני נותנת את עצמי לך
אני לא יכולה להתאכזב יותר, אז אני נותנת את עצמי לך

כיצד ניתן לקרוא את מחשבותיך
לדעת מה את חושבת
לדעת מה את מרגישה
מה את אומרת ללא קול
רק ברגע זה אני יכול לדעת.

יש רגעים שאינך יודע אם הכל נגמר או רק מתחיל
יש רגעים שאתה לא מבין מה הולך להיות ומה היה
לא מבדיל בין העתיד לעבר,
רק מנסה לחיות.

קשה להחליט החלטות
קשה עם הלימודים
עם העבודה
עם החברים
עם החיים
קשה עם מה שקורה בחוץ
עם מה שקורה בפנים

והעולם שותק
והעולם זועק
והעולם עיוור
איך בשניה, בהתקף לב אחד, בשבת בודדה,
איש אחד, נשמה גדולה
הפכה למצבה.

ורק אני תמיד נשאר בחוץ...
שונא.

מסתכלים עליו במבטים מוזרים
מתייחסים שונה
עושים פרצופים
זה שאינו נראה כמוכם
אינו אומר שהוא שונה

למה... למה חשבתי שאת שונה. למה ידעתי שאת אחרת.
למה ראיתי בך משהו שלא ראיתי באף אחת אחרת.

אני מת מבפנים
כמו שקוע בתרדמת
מת ממחשבות
מתגלה למוות

וכך מגיעה השתיקה
בשלב שנגמרות המילים

תמות.
תמות עכשיו
תמות במחשבות ובייסורים
תמות בתלאות
תמות בקושי
תמות כשדם יוצא מעיניך
תמות כשאין לך תקווה
תמות כשאין לך כח להילחם

פעם הייתי תמימה
פעם מלחמות היו רק במשחקים
פעם לא חשבתי יותר מידי

תנו לי לחיות
לא את אבא ואמא
ולא את מושא אהבתי
תנו לי רק לחיות


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הרהור
אלוהים, הסבר לי כי אני לא מבינה. פרחים - אסור, ובני אדם -
מותר?

יותר מדי אולי יש לי בחיים:
אולי יהיה שלום
אולי אמות היום
אולי אוהב אותך לנצח
אולי יהיה פה רצח.

אני אהיה פה. הפרצה היחידה בחומה שלך, אקרא לך לבוא, לברוח,
אעזור לך לחטא את כל הפצעים, אנעל למענך את השדה אם תרצה,
ואסביר לך איך לנקות את השדה הקיים. רק אסביר - כי זה המקום
שלך.

הלכת. ואני מרגישה שמהסיבות הלא נכונות
מדוע הלכת? השארת אותי כאן לבד... ובתוך מליון אנשים אני בכל
זאת בודדה

החיים הם ים. יש עליות וירידות כמו הגלים...
ובסופו של דבר לכל אחד יש את פינת האבן שלו שבו חייו יתנפצו.

אהבה נכזבת
זה לא כלום
אך לא הכל
ההחלטה חייבת להיעשות

יסורים
נכנסת, אך לא כמו בכל שנה, מתיישבת על כיסא שכתוב עליו 'שמור'.
עוד לא התחיל דבר - וכבר הכל נגמר, הדמעות מאיימות לצאת.

טניה עמדה שם, המומה
רק עכשיו היא קלטה - שהיא לבד במערכה
ואף המלחמה כולה - ששמה החיים
שאין איש שיציל אותה
שכעת, בלי הוריה
אחים שלא הכירה
כעת, כשגילתה שכאשר הייתה צריכה אותם - חבריה הפנו לה גב
היא התחילה לבכות.

הרהור
אני מיואש ממנו, מה כבר רציתי, חבר? ידיד? לא, רק שיעזור לי
לעזור לו.

הצל הוא תלותי הוא נתפס בדבר הכי קרוב הולך אחרי הבנאדם גדל
אחרי העץ ואף עם דומם הוא יסתובב סביבו ע"פ השמש ולא יעזוב
אותו! אסור לאדם להיות הצל שלו.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
"אני אצית לך את השמים", לחש לה כשדימעתו נוזלת על קיברה.
נזכר כששאלה אותו למה, למה להצית את השמים?
למה להפוך כחול שקט לאדום בוער?
"נמאס לי מפה", נזכרתי במילותיי במדויק.




בא'נה, אתה גומר
יותר מהר מאח
שלי


תרומה לבמה





יוצר מס' 32032. בבמה מאז 1/3/04 13:26

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאילת זילבר
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה