|
אילת
מוזרה, דתיה, רווקה
1986
מקיפה את הצמצום
מוזיקה יפה. צלילים נשפכים. מילים מתמזגות. מוזיקה לנפש.
מתענגת. מתרפקת. חדשות. חדשות?
|
בין חובה לבין דרור
בין הכרח ל-לבחור
בין גס לטהור
בין עקוב למישור
|
כל הזמן לבד כמעט
מחייכת כבר כל כך מעט
לפעמים תוהה, מי את
|
פעם הייתה מלאה
ביד ואצבעות
נתינה וקבלה
פעם הייתה כפפה אחות.
|
חלקי תקוה
רסיסים של חסד
לא מדומים
שברים שברים
|
שיר ייאוש
בשקט
בקול אחרון
שיר ייאוש
|
אם הייתי חומר, הייתי אלכוהול.
מאה אחוז הוא בלתי נתפס.
|
מחכה לשמחה שתופיע, לימים טובים יותר.
|
לפעמים ניצלתי אותך בציניות. הצלפתי בלשוני, בעטי. השתמשתי
במילים שאינן מובנות, בכוונה. פיתלתי משמעויות. אחזתי בעט
כבנשק. אחטא ואשוב, אחטא ואשוב. את נשק יום הדין שלי.
|
חלום בהקיץ. אני בשמלה לבנה, הוא בא לכסות את פני. אמא שלי
מזילה דמעה. אבא שלו מתרגש. אני מרימה אליו ריסים רטובים
ומחייכת באושר. אני מסתובבת בגאווה עם בטן יפה של חודש חמישי
ומבט מצועף בעיניים. צובעת חדר קטן בצהוב ומציירת ברווזים בפס
של החלון.
|
אתה. מחייך בזחיחות. אני מכירה אותך. בפנים אתה קרוע.
|
אומרים שהצליח להוציא אפילו גידול. אז זה בטח קטן עליו.
|
|
|
חזרת זה גם אוכל
וגם שם של
מחלה.
כמו זיוה, שזה
מאוד דומה
לבורקס.
יעקב פופק. |
|
