|
ב 23.7.2004 קיבלו שני המלאכים האחרונים עלי אדמות
את כנפיהם ונישאו אל השמיים , והארץ הייתה תוהו
ובוהו וחושך על פני תהום...
סער וולפמן וקינן אבידור, חשוך פה בלעדיכם...
כולנו התפללנו שלפחות יבכה מכאב, כי זה בטוח כואב לשכב בתוך
שלולית הדם של עצמך, אך לשווא, רני לא פצה את פיו. וגם אנחנו.
שבוע אחר כך בכיתה לא אמרנו אפילו מילה אחת מיותרת, ולא בכינו
מכאב למרות שזה בטוח כואב לראות את החבר הכי טוב עף כמו ציפור
ומתרסק כמו מטוס.
|
הכלב שלו היה כבר סיפור מוזר אחר. מן צ'יוואווה קטן כזה,
פרוותי, חמוד. רק מה, קראו לו יופי. מי לעזאזל קורא לכלב שלו
יופי?!
|
לא מבט מוקסם היה זה בעיניך כי אם מהופנט. לא שקט נפשי עורר בך
קולה כי אם פחד, מכור אליה, שכחת כבר את עברך.
|
כוחות עצומים מבוזבזים ביאוש
דמעות של אתמול הן לא עקיצה של יתוש
הן יגרדו גם מחר על הלחי...
הן שוב יהפכו לבכי...
|
זה שוב החורף ולבד
בוץ ודמעות מהולים בדם
על שולחן הניתוחים אהבה חולה
אחרי שעות של החייאה לבה נדם
|
אתה לא מפסיד הרבה
אתה מפסיד אותי
וזה לא עושה את זה פחות קשה
|
לא הפרפרים מלאי הטוהר
שילמו בחופש מחיר אבוד
כי אם החופש משלם עוד
מחירי פרפר לכוד
|
על מזבח האהבה רצחת אותי
קורבן אנושי, בן אדם
תמימה וטיפשה הלכתי אחריך
והאלים תמיד צמאים לדם
|
בשפת הקודש דיברה אליי אימי
עוד בטרם פקחתי עיניי
בשפת הקודש חלמתי חלומות מידי לילה
בשפת הקודש צעדתי את בכור צעדיי
|
ההתחממות הגלובלית שוברת שיאים
המזגן עוד דולק, החזאים מזיעים
כנופיה מתעללת בגור של כלבים
ב"צער בעלי חיים" אין מקום בכלובים
|
נשיאת עולם היית שם, מלכה של אלוהים
כל הרובים שם קשובים לפקודה שאת נותנת
את מביטה בהם עכשיו, כולם טעונים אלייך
לא נעים להיות בצד הלא נכון של הכוונת
|
תבכה אלוהים
תבכה עם הגשם הזה שלא מפסיק לרדת
תסתכל אלוהים
יש עוד ילדה שמתאבדת
|
את אסירת עולם בתוך כלוב הנשמה
ועינייך הן חלון לאשליות המושלמות
לכל המראות, הצבעים, הריחות, הטעמים
אבל כבר שנים שעינייך נשארות כך עצומות
|
כורעת על ברכי הלילה
אל מול דמותך שמתרחקת
הדמעות שוב זולגות, מכאיבות לכרית
עוצמתיות ובכל זאת לא שוברות את השקט
|
כאב מתוק, אהבה מרה
לא ממש התחילה, לא באמת נגמרה
|
את רוצה לבכות, לבכות את הכל,
לשחרר את הכאב, בדמעות של פורקן.
והכאב בועט לך בבטן, מושך מיתרים,
אבל לדמעות לא אכפת, הן נשארות בדרכן.
|
לא היום, לא עכשיו, לא הרגע
לא להיתלות על מילים והבטחות
|
לשתות לשוכרה את כל השקרים שלך
ולא להשתכר
להישאר פיכחת רק לשם ההוכחה
שצריך גם משהו אחר
|
גם אלוהים בוכה כמוך, דמעות מהעיניים
מצטער שהוא האבא המכה של כולנו בשמיים
|
לפעמים זה רק מזל, לפעמים זה כישרון
לפעמים רגע אחד של אושר, שווה אלפי רגעים של שיברון
וזאת אני, כמו שהייתי. חשופה לגמרי אל מולך
כמהה למבט, לליטוף, למילה אחת שלך
|
כבויה כמו השמש בחורף נשארתי כאן ורק עיניך דולקות בזכרוני
|
ימים עוד יגידו אם הייתה כאן אהבה
זיכרונות כדרכם, ירקמו שמיכה של אשליה
והלב השבור - גם הוא ישוב לפעום
אך האם אי פעם ישוב להיות שלם כפי שהיה?
|
גשם ירד היום, טיפות טיפות של אושר וריח של תקווה. גשם ירד
היום, ירד אחרי שקיעה של שמש שלא שמעה ולא ידעה, שחייכתי.
|
זו ילדותי השנייה, הרעה. מעטים בה רגעי האושר
|
|
|
אני לא מבין למה
תמיד התיירות
מישראל לא
מסכימות שאני
אביא להן ביד עם
יד שמאל...
הודי מהודו שחי
בהודו. |
|
