[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








איילת המלכה ריי
קוואק, קוואק...


אל היוצרים המוערכים על ידי איילת המלכה ריי

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
התבגרות
"כן, פרצו לי לחיים," התחלתי לספר, "פרצו לי לחיים וגנבו לי את
הילדות שלי, את התמימות". כמעט שפרצתי בבכי, אך כנראה שגם ממנו
גנבו קצת.

זוגיות
אפילו לבכות היא לא מצליחה עכשיו,
היא חזרה למקום המחבוא שלה, אחרי 10 שנים
10 שנים שהמשיכה הלאה, התאזנה והפכה לנורמלית

בהלוויה של אבא אמא לא הפסיקה לבכות. היא בכתה ומלמלה כל הזמן
"למה, למה אלוהים?" היה לי קשה לראות אותה ככה. היא אהבה אותו
מאוד וגם הוא אהב אותה, הם היו כל כך מאושרים ביחד.
היא אמרה שלעולם לא תוכל לשכוח אותו ולהמשיך הלאה.

ברוך היה איתי בערך מכיתה ה', אני זוכרת שהוא הגיע לכיתה
שלנו.
הוא הצטרף באמצע השנה, זה היה בשיעור תנ"ך. בדיוק למדנו על
דויד ובת שבע ואז רותי (המחנכת) הפסיקה את השיעור ואמרה שצריך
להגיע תלמיד חדש.

"אני נשבע לקחת את האישה היפה הזאת לאישה ולהיות לצידה בטוב
וברע, בחום בקור, עד שהמוות יפריד בינינו."
"המוות? המוות של מי?" התפרצתי פתאום בתמימות.
"המוות של האהבה שלנו..."
הוא ענה בקריצה.

ישר, ימינה, שמאלה, כאן חנייה, לצאת מהחנייה, להמשיך, ברמזור
ימינה...

יום האהבה, היא יושבת בבית לבד, קוראת ספר, ברקע הרדיו,
הקריינית מאחלת יום אהבה שמח ושמה ברקע שירים רומנטים, בין
השירים היא שומעת את השיר שלהם, השיר שהוא שר לה.

זה היה יום שבת, יום יפה היה בחוץ, התריסים בבית היו פתוחים
וקרני השמש חדרו דרכם וחיממו את הבית. אני עדין שכבתי במיטה,
מריחה את ריח השמש, את ריח השבת.

חלום
בלילה חלמתי שהייתי בהריון, הייתה לי רביעיה - 3 בנים ובת.
לבנים קראתי א', ב', ג' ולבת קראתי יחזקאל, אני חושבת שעל שם
השכן שלנו, שהיה אינסטלטור. ליחזקאל הכי נקשרתי.

מאוחר בלילה, הילדות במיטה.
הוא יושב ורואה כדורגל.
ושוב כמעט גול הוא במתח.
ושוב השוער תופס ת'כדור.

"די תפסיקי לצחוק..." מישהו אמר והיא חייכה.
"למה את כל הזמן צוחקת?" מישהו אחר שאל. ולה לא היתה תשובה.
היא בעצמה לא ידעה. היא היתה עם אנשים, היה לה שם טוב והיה לה
מצחיק.

מלאכים אלוהים והשטן
לפני חודש קיבלתי הצעת עבודה. אלוהים התקשר אליי ואמר שהוא
גוסס ושהוא מחפש מחליף. הוא שאל אם אני מעוניינת ואמרתי שאני
אחשוב על זה (לא רציתי להישמע נלהבת מדי).
"טוב, אני יודע שאת מעוניינת אז רציתי להזמין אותך לראיון
עבודה בעוד כמה ימים".

אתה יושב שעות,בוהה בטלפון וכל שנייה בודק בפלאפון אם יש אולי
הודעה חדשה או שיחות שלא נענו.
כל צילצול מקפיץ אותך אבל זה שוב בשביל אמא ,שוב לא בשבילך.

"תגידי לי 13 שנים זה כלום בשבילך?!? ובכלל לא לדבר על התשעה
חודשים שסחבתי אותך אצלי" היא פתאום התנפלה עליי.
"אמא, אני התגעגעתי אלייך" רציתי להגיד לה את זה כבר הרבה
זמן.
"שלא תעיזי לקרוא לי אמא! את לא הבת שלי יותר."

לפני שבוע וחצי נזכרתי בשושו הדובי שלי שכל כך אהבתי.
הייתי אז ילדה קטנה בת 4 וכל היום הסתובבתי רק איתו.
לא הסכמתי לשחק עם הבובות האחרות.

היא ישבה בחדרה ולא יכלה להפסיק לחשוב על הרגע שהוא בא אליה
מאחורה וחיבק אותה, היא שוב מרגישה את אותם פרפרים בבטן
שהרגישה באותו רגע

היפרדות
שנים.
שנים שטיפלתי בך.
שנים שישנו ביחד,באותה במיטה.
שנים שקיבלת ממני רק חום ואהבה.

אגדה
אתמול בחצות הפכתי לסינדרלה.

מעכשיו המספר הזה זה אנחנו, במקום שם במקום זהות אנחנו מספרים.

אתמול היה לי חשק עז לצייר

אוטוביוגרפיה
"אתה באמת חושב שיש סיכוי?" חייכתי... הייתי קצת בהלם באותו
זמן לא חשבתי בכלל על שירי..
"גם אם היית אומרת 4 היית חושב שיש סיכוי... " הוא
קרץ..."תגידי יכול להיות שירדו לי 3 נקודות בגלל שירי?"
פתאום הוא הזכיר לי אותה והתאכזבתי... פתאום נזכרתי שגם היא שם
ושה


לרשימת יצירות השירה החדשות
אכזבה
אמרו שאני טיפשה,
שאין לי שכל,
שאני לא מסוגלת לחשוב.

אבל אמא אמרה שאני ילדה חכמה,
ואני מאמינה לה.

אמא בואי, ספרי לי סיפור.
בואי אמא, סיפור לי ספרי.

עצב
הייתי שושנה בשדה ירוק.
בשדה פורח.
מסביב הכל צומח,
שושנות אדומות, כלניות.

הייתה לי יומולדת
אירגנתי מסיבה
חילקתי הזמנות
ואף אחד לא בא

היא ישבה על ספסל ברחוב
הוא עבר ברחוב והביט בה
היא הבחינה בו והסמיקה
הוא ניגש אליה
היא חייכה

שיר ילדים
לאבא שלי יש סולם.
סולם ארוך ארוך שמגיע לשמיים.
כשנורה נשרפת אבא עולה עליו ומחליף אותה.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
יומן
אמא יושבת בחדר הסמוך מהופנטת למחשב שלה. לא רק שבטנה הייתה
במצב נורמלי לחלוטין אלא גם שבכלל אין לה רחם, היה לה איזה
סיבוך והוציאו לה את הרחם לפני 3 שנים.

אני חושבת שפשוט קינאתי כל כך, אני גם אנונימית וגם אני רוצה
לפרוץ.
לא איכפת לי אם להיות דוגמנית או שחקנית או מנחה, בזמננו זה
אפילו אותו דבר.
אבל האי-פרסום הזה פשוט הרס אותי ואת החיים שלי.

הרהור
אתמול כאבה לי הבטן, אז הלכתי לחרבן

יום חורף קר .
אני נכנסת לחדר אמבטיה.
אמבטיה חמה כל כך בא לי עכשיו
אבל תקעו שם מראה.

זה לא שאין לי פה,
יש לי פה,
אמרו לי גם שיש לי שפתיים יפות.

ממחר אין לכם מה לדאוג
ממחר אני יהיה ילדה טובה

"הצילו! הצילו! נתקעתי בתוך מעלית, שמישהו יעזור לי בבקשה!"

אני צורחת, אבל אף אחד לא בא לחלץ אותי. אני מפחדת. המעלית לא
מפסיקה לעלות. פעם זה לא הפריע לי, דווקא נראה לי מגניב, אבל
זה היה כשהמעלית הייתה בקומות נמוכות.

חלקאפילויגידוגועלנפשאבלהםיגיבוהםיהיוחייבים
זהיהיהשונהזהיהיהמיוחדזהיוכיחלהםשאנילאסתםאחתאנילארגילהאני

(וחלק אפילו יגידו גועל נפש אבל הם יגיבו הם יהיו חייבים זה
יהיה שונה זה יהיה מיוחד זה יוכיח להם שאני לא סתם אחת אני לא
רגילה אני)

אוטוביוגרפי
אבל אני עוד הייתי אופטימית, כי עדיין היינו נורמלים, עדיין
הכל היה עוד בסדר וגם שום סימנים לא היו. אפילו הם עדיין לא
ידעו!

שוב הקאתי אתמול, אני שונאת להקיא, זה מגעיל אותי, זה דוחה,
אבל אני יודעת שהשומנים המצטברים מדי יום ויומו יותר דוחים.
מי ירצה אחת עם בטן של הריון, שבתוכה אין אף פרחח שגדל אלא רק
שומן שומן ועוד שומן.


לרשימת יצירות הציור החדשות
אקריליק
אל היצירה
ציור אקריליק על דף נייר שחור.

אקריליק
אל היצירה

אקריליק
אל היצירה
אקריליק על בד

אקריליק
אל היצירה
אקריליק על נייר




הנה עוד סלוגן
מתחכם ששכחנו.


מישהם עייפים
מאד


תרומה לבמה





יוצר מס' 26434. בבמה מאז 7/10/03 15:49

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאיילת המלכה ריי
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה