|
באוטובוס אפשר לגשת, לשבת ליד אדם לא מוכר, לדבר, ולדעת שעוד
מעט נרד איש לדרכו. אם לא אתחיל לדבר איתה אולי לא נפגש יותר.
|
"ככה אתה אוהב אותי?" - אמרתי בקול מתפנק - "שמענו עליך, פרוע
אחד! יאללה, או שתגלה איך תיאסר לי, או שאין נשיקות, אין
'אוכל'' הלילה לחמודי שלי! אוהב אותי? תוכיח!"
|
זה התחיל כמו כל הימים. בבוקר קמתי כשמגע העשב מגרד בגבי והשמש
מסנוורת. נמלה זחלה עלי וזרקתי אותה. היה חם ולח. עשיתי פיפי
והוא זרם חמים בין רגלי, אחר כך הלכתי לנחל לצנן את עצמי
ולשתות
|
"זה נפל רחוק בתלתן", אני מסבירה את השוקולד הנמס בין
אצבעותיי.
|
בחמת זעם פתחה את דלת המעון ונכנסה.
היה שם איזה ריח מוכר. לא הצליחה לקרוא לו בשם. זה לא רק
הדגים. מה מזכיר הריח הזה? איזה עצבים! החוצפה הזאת לקרוא לה
לעבוד בלילה, לבדה בבניין ריק!
|
כשנרדמתי - חלמתי על חתולים מרושעים-תוקפניים. הם ינקו משועלה,
וגם הקיפו קבוצת ילדים ויללו בקול מבשר רע. התעוררתי בחרדה.
החתול עמד על אדן החלון מרוצה מעצמו, כאילו מדד את המרחק לקפוץ
אלי.
יכולתי להישבע שהוא מחייך.
|
"את תקבלי אוהל קטן משלך", אמרה, "והוא יבוא אלייך. תמשיכי
לעבוד כרגיל עד שתכנסי להריון ואז כבר נראה. עלייך לציית תמיד
לאדון וכמובן - הילדים שייוולדו יהיו שלי ושלו".
|
בררתי מילים באנגלית: "תמשיך ישר", אמרתי, "ותמהר! אולי עוד
תגיע בזמן".
"ואולי לא" - אמר. "ליתר בטחון - אני צריך כסף קטן לשני
אוטובוסים!"
נדהמתי. התייר מתחכם איתי?
|
זה מה שקורה כשרוחצים בחורה ומשמנים אותה חצי שנה בשמן המור
וחצי שנה בבשמים ותמרוקים, והכול בשביל ליל מבחן יחידי עם
המלך;
|
מה זה אשתי?
מה עשינו ביחד?
איזה מין בן אדם הייתי?
לא בטוח שאני רוצה לזכור!
|
העיר הייתה חורפית, צוננת, עגומה. המטבח חמים ומהביל. מה איכפת
לה להישמע לו ולא לצאת? ממילא האנשים והבתים אפורים, אפילו
האדמה אפרורית והשמים חסרי גוון, השלג מרופש וכל איש היה
לעצמו, בודד בין רבים.
|
החברה האחרונה שגרה איתו באושר היתה דפנה. הכיר אותה כאם
חד-הורית לתאומות בנות שבעה חודשים. החברות היתה מספקת, מענגת
גוף ונפש. הפעוטות נתנו תחושה של משפחה משלו: בת אחת בזרועותיה
והשניה חבוקה אל לבו - טיילו בשבילי המשק.
|
גיליתי את צמרמורת העונג שקטע שיא בסיפור מסב לי.
במקביל - גילה יוסף שאני מזיזה לפעמים את האוזניים.
"תעשי את זה שוב", ביקש, "רוצה לראות".
|
הפאני הזאת אמרה לה לצאת כי כמו שהיא רואה רוחצים פה בן-אדם
עירום וזה כבוד האדם ואסור להיכנס לבן אדם למקלחת.
|
מה, אני באמת מעבירה מחשבות? איך הם ידעו את כל זה?
במשחק התפקידים בסדנה, הוטל עלי להתרכז במישהו. האחרים התנסו
בניחוש מחשבותיי. המנחה הבטיח שזה אפשרי. חשבתי על שלומי
החמוד שלנו, לפני ואחרי.
|
"עקשנית אחת!", ביקש, "תתחילי להיות אישה טובה?"
"ומי ברא אותי עקשנית אם לא הוא?" התנפלתי, "ואתה עוד מתפעל
איך הוא מכוון כל טיפת גשם למקום המדויק בו היא נופלת! הוא
מתמרן אותנו
|
מצחיק לחשוב על מיכאל שהכרנו - כותב שירים
מעתיק הקדשות מהתנ"ך, בוחר מתנות, מרוכך,
|
אל תשאל למה נפלו פניך
אני מעמיד פנים
מחדש. שלא ידעו שנפגעתי,
|
שלוש שנים מדברים על זה
שהמצב בארץ לא טוב
|
בספריה שלי צריך להיות מציאותי
אין דמיון, (מנוחתו מודרכת)
לסבתא לא היו שיניים גדולות
הזאב לא אכל את כיפה
|
הדברים ששמרת - הוצאו ממגרות
הבגדים נתחבו בארגזים ונשלחו
אל אומללים חסרי יכולת
ומה את יכולה?
|
יש שלום ובטחון ויש מזון
אפשר לרבוץ כך שנים על שנים
בין הגדרות
|
היינו בגן כשהתוודענו לציונות וזה היה משפיל.
את הגילוי הביא יוסי.
|
בערך בגיל בו מתחילה נערה להצמיח שדיים - מחליט רופא השיניים
להכניס לה ברזלים לפה.
|
|
|
מאותגר
אופקית!
פרובוקטור. |
|
