|
נוספו ירחים
במקדשו של זמן
מציבים תמרור ושאלות,
מבקשים דרך וסימן.
|
חורצים לשון של טיח ומלט
אבני יסוד לחורבן הענווה.
|
בשיפולי רקיע שמש עייפה של סוף יום גולשת
שולחת קרניים אחרונות, כמו דרך שמורות עיניים נעצמות.
ולאט זוחל לו חושך כשמיכה רכה,
עוטף, שקט, מרגיע ומבורך.
|
בושש לבוא יום המחר.
עיניים דוק וערפל
כוסו ייאוש גדול זוחל.
ופרץ נהרה
של סוף המנהרה
|
|
|
-מישהי רוצה
לעזור לי עם
טקס יום
העצמאות?
-אני
-יופי. רק תדאגי
שיקריאו יפה את
רשימת הנופלות
במשק שלנו, ואני
כבר אדאג
להעמדות ולשירי
הזיכרון.
אסור..אבל
אסור... שישכחו
את הזוועה
שנערכת כאן מידי
שנה. הטבח הנורא
בחברותינו לא
ישכח!
כבשל'ה בקריאה
מרגשת לקראת
מנגלי יום
העצמאות. |
|
