|
נוספו ירחים
במקדשו של זמן
מציבים תמרור ושאלות,
מבקשים דרך וסימן.
|
חורצים לשון של טיח ומלט
אבני יסוד לחורבן הענווה.
|
בשיפולי רקיע שמש עייפה של סוף יום גולשת
שולחת קרניים אחרונות, כמו דרך שמורות עיניים נעצמות.
ולאט זוחל לו חושך כשמיכה רכה,
עוטף, שקט, מרגיע ומבורך.
|
בושש לבוא יום המחר.
עיניים דוק וערפל
כוסו ייאוש גדול זוחל.
ופרץ נהרה
של סוף המנהרה
|
|
|
אני רוצה מק
רויאל בלי
גבינה, בלי בצל,
בלי חמוצים, בלי
חסה, בלי
עגבנייה, בלי
קטשופ, בלי
מיונז, בלי
קציצה, בלי
לחמנייה, ועם
מין. |
|
