|
כסילה הייתי, בניתי לי עולם כזב, כינסתי עצמי בתוך בועה ורודה
ואטומה אשר ממנה לא ניתן להמלט. ועולמי עולם פלאים, אך אין בו
פלא של אמת, כי אם פלא נובל וזנוח, זאת משום עיניי המבקשות
לראות אור, הסולדות מן החושך הזועף ואינן שמות ליבן אליו.
|
כך טבעו של ים: הפכפך ושתלטן הוא. לעיתים, מרומם את לב האדם
ומקל מעט מעמלו, אוסף אותו אל חיקו החם, מלטפו בגליו הרכים -
אך, לאחר זמן, מואס הוא במשחק ובין רגע מקיאו אל עבר החול
הלוהט, המבודד.
|
הוא הולך אחר ליבו
ודוהר אחר נפשו המבקשת
אינו מקשיב לשושנים
אשר צדקן ושכלן מוליכן א-ל השחר
ומוליד חוחיו וקוציו
א-ל שושנים חסרות שחר.
|
"והכל כמו מסך שחור,
ללא כל רז וסימן
רק שחור הוא, שחור מן הליל
הכל חבוי, נסתר, נפעם..."
|
"אין מילים בם ניתן לתאר
את הרגש הזה
האופף..."
|
א-לוקים - שמע תפילתנו!
הראה פניך! - משיחנו.
שלא יהיו עוד קורבנותינו
גוויותיהם של לוחמינו.
|
קימוריו נראים לעיני כל
מופלאים, ממוגגים, קורעים שמיים.
קיעוריו נבוכים וסמוקים
מושפלים ושנואים
|
"אך - אדע הילוכי מגלי כיסופים
ואשמע איחולי מצמרות אורנים..."
|
לו יכולתי, ביד מלטפת,
למחוק כל צלקת
לחבוש חבורה
|
עמוק,
עמוק בפנים
יש משהו,
שמציץ ועולה ומגביה ראשו -
|
ליבי נסתם
והרגש הוחבא
וקשה,
קשה הדרך הנכונה,
מהו אותו השביל
א-ל תום הבלבול
ומתי אשוב?!
|
"הכיצד יאושנו אינו מרפה?
והרגש התפוגג
הלא, עד אנה תאגוד נפשינו?"
|
מה יפה שקיעתך
א-ל מול קברי יקירייך
ומה ענוגה תחינתך
לשם שמיים.
|
מהלכת אני בשעה המופלאה של היום, השעה שלאחר שקיעת החמה, אך
טרם נראו בה כוכבים. אור שאינו אור, וחשכה שעדיין אינה מתעצמת
לשחור. כל כולי פוסעת באושר קסום, איני כפופה עוד - כולי גאה
ומרוממת ורגלי נושאות אותי עוד ועוד בקצב מדוד, איטי, עצום
ומתגבר...
|
שנים יוסרה אותה זרה על חוסר הצדק שבעולם, על הפער הנחפר
ומעמיק עוד ועוד בין ימיה הגועשים, המלהיבים, לילותיה השלווים,
המלאים רוממות רוח - ובין שנותיהן של סובביה, המהולות צער,
בדידות, יסורים וחוסר אונים.
|
"...עלי להודות! אך להודות! על שאני כך, אסור עלי יצר הטינה
והעצב - הלא, כל מה שנערה דלת שנים שכמותי זקוקה לו - נפל
בחלקי, ועלי אך לעבוד את בוראי ביראה, ולהניח לנפשי הממורמרת
לשקוט מעצב ולנוע א-ל שמחה חסרת גבולות ומלאת אהבת הא-לוה..."
|
...אני מכנסת עצמי לעולם של ייסורים דתיים - ושוא-לת פעם אחר
פעם: האם הסרט שצפיתי בו זה עתה עומד בדרך ה' או שמא כפרתי
בצפייתי בו וסטיתי מדרך ה'. ומדוע לא שקקתי מילותיו של מסך
ההבל המופלא בעיניי כל? - האם עיניי אינן רואות טיבן של נפלאות
האנוש, ואך למעשי הבור
|
צועדות רגליי בשביל הפתלתל, לעיתים מחליטה אני לצד זה, ולעיתים
לאחר. פעמים חוזרת על עקבותיי וכעבור זמן ממהרות רגליי לשוב.
יש שהשביל רחב, מואר ואיתן ויש שהוא צר ואפלולי ודומה שקצו קרב
ובא.
פניות רבות צפויות לי, כפירות ושיבות, קרני שמש מופלאות וחושך
קודר ומ
|
|
|
אף אחד לא יכול
להיות בשני
מקומות בו
זמנית, אלא אם
כן הוא ציפור.
שחקן בייסבול
אמריקאי |
|
