|
אומנות היא ניסיון לעדן בצורה רוחנית את הבלתי ניתן
לעיכול במציאות.
(הרמן הסה)
"אפשר שוב...". הוא ביקש את הפסלון והביט בו שנית. לבסוף אמר:
"אני רואה כאלה מזכרות בכל פינה בעולם, גברתי, יופיים אכן שובה
את העין אך ערכם נמוך בהרבה ממה שאנו חושבים. 'מציאה טובה'
אנחנו אומרים לעצמנו בעת הקנייה ולא מודעים שהפריט הוא למעשה
חסר היסטוריה ותרבו
|
"אנחנו חייבים לבסס תוכנית-חירום, למקרה שהתופעה תתחיל
להתפשט!" קרא דוקטור התמכרות, מודע לזמן הפועל כנגדם במקרה
הזה, ולקולגות שלו, בלחשושיהם חסרי-הספקות. "אז, רבותיי, אני
מבקש, בואו כולנו נרגיע פה קצת את הרוחות ונתחיל בבקשה להיכנס
לפאניקה."
|
הירך מדממת קשה, גם בעזרת חוסם עורקים מאולתר שקשור סביבה הדם
ממשיך לזרום החוצה. קיבינימט! אני חייב למהר.
למצבים שכאלה כלל לא אומנו; לא תורגלנו לברוח ממי ששמר עלינו
עד כה. עכשיו צריך לשבת ולחשוב מה הלאה. לשבת ולחשוב. לשבת
ול... שיט!!! הם מצאו אותי.
|
Well, They all lived in a small town called nahagmo-vill,
that was founded on an ancient indian buffalo riding school,
'chiff it's not tabacco in the peace pipe's ancient indian
buffalo riding school and incubators'.
|
"כן?! ומה עם אלה שמגיעים לגיהינום?" שאלתי.
"הגיהינום לא קיים. הוא פיקציה," אלוהים ציחקק, "שלצערי איני
יכול לקחת את הקרדיט עליה לעצמי. היה זה מוחמד שהגה את הרעיון
ליצור את האשליה שגיהינום קיים בכדי להרתיע את האנשים ממעשים
רעים."
"אז כולם מגיעים ישר לפה?"
|
סג"ל: "ויהודה?"
תומר: "יהודה לוי הוא ה'אחד'".
סג"ל: "ה"האחד" שיציל אותנו מאבדון?"
תומר: "לא, "האחד" שאפשר לוותר עליו במקרה והחיזר יהפוך להיות
אלים".
סג"ל: "ומה פתאום השב"כ משתף פעולה עם ידיעות אחרונות, חשבתי
שהם עובדים בשיתוף רק עם מגזין "לאישה"?".
|
"אליהו הנביא, אידיוט!" הוא הדגיש את פרטי הלבוש והסנדלים
התנ"כיות. והריח.
"זוז," הוא אמר בתשישות קרת רוח, "תן לי להיכנס, אני צריך לשבת
קצת." הוא דחף אותי פנימה ונכנס. הזכיר לי לרגע את בעל הדירה.
|
"תמר, את לא מכירה את המציאות שם בחוץ!" התפרץ עליה, "כל בן
אדם שלישי במדינות מערביות הולך לאיזשהו טיפול נפשי. הם
בדיכאון, קשה להם עם החיים. הם כל הזמן מחפשים מקומות שבהם
יוכלו להתפרק, לשחרר את היצר החייתי שמת לצאת החוצה. כולם
נראים אותו דבר
|
היא מציעה לו את הלשון. הוא לוקח, לא חושש לבלוע את הרוק המהול
באבקת הכוכבים שלה.
חבוקים זו בזרועות של זה, הם התגלגלו ברחבי הסלון. מרטיבים
אחד לשנייה את התחתונים.
|
המלכה ניצלה את פסק הזמן והורידה עוד שורה אחת מתוך השש שנותרו
לה, מסודרות על המראה המלכותית מאחורי הכיסא המוזהב שלה, ורק
שלה.
"פסססטט..." לחש לה הכרוז, "גברתי, נורא מצטער להפריע אך נאמר
לי שהאדם הבא אשר הגיע בכדי לבקש את ידך הוא, איך אגדיר זאת -
הוא כפרי
|
הבנתי שהיא עוזבת את החבר שלה ואני, כמובן, התחלתי לחשוב על
משפטי נחמה ועידוד שאגיד לה כשהיא תעלה.
"אולי לא הייתי צריך להקשיב ואני מתנצל אם אני מתערב אבל..."
ואז אתחיל לקשקש לה שהוא לא בשביל מישהי מלאת קלאסה כמוה
וכיוצא באלה.
עד שנגיע לכורסי היא כבר תמרח
|
העורב לא חדל, גם כשהגופה טולטלה תחתיו.
|
אישה אפגאנית לבושה כולה שחור ורעלה עלתה לבד לסירה.
כשהמטורף קלט אותה, הוא הפסיק לגחך והתחיל לייבב ולחרוק
שיניים.
אני פחדתי להסתובב להביט בו. הקול שהוא הוציא נשמע לי כמו כלב
חולה כלבת שעומד לתקוף, גררר... וקצף נוזל לו מהפה.
|
לא ידעתי כיצד להגיב. 'אאאההה...' התחלתי למלמל, חושב באיזו
טקטיקה לפעול, 'זה לא עניינך!' השבתי בקול והושטתי את ידי לקחת
ממנה את סטלה אך היא לא הרפתה ומשכה לכיוונה. התחלנו להתקוטט
ופתאום אני מוצא את עצמי רוכן מעליה ומפוצץ אותה במכות. 'אני
לא ברוך!!!'...
|
אלה לקחה אותי טיפה הצידה ולחשה לי שזה בכלל לא משפט שלו אלא
של ניטשה ושהיא הקריאה לו אותו שבוע שעבר וטוקאתלי המסטול הזה
בכלל לא זוכר את זה.
'לא נורא,' נתתי בו מבט ואמרתי, 'הילד מתאבל.'
|
עבר קצת זמן וזיגי היה כבר כמעט משוכנע שמשה לא רוצח שכיר. עצם
העובדה שהוא שכיר הפחידה אותו קצת, למרות שעבד בדואר. הכנו עוד
קפה ושתינו מהקוניאק שמשה הביא.
"משה, שכחת לנקות את החדר!" נשמע לפתע קול מאחורינו.
הסתובבנו. זיגי מהר מאוד פיתח זיעה קרה.
"אמא?
|
A lost soldier, childish and brave
Excuse me mate, this is not your grave
This is not my war, this is not my fight
"please let me go quietly in to the night"
|
Some times I want to die
The rest of the time I don't want to live
Every day is a war
|
There is war in my head, there are wars on the planet
But that is how they designed it.
Every thing is right where it is supposed to be,
Every thing is in place... except for me.
But where can I go from here ask me the trees.
|
Anytime anywhere
If I have nothing to do
I will go on a hunt
To seek after you
|
deep inside the pit of darkness
i can sleep peacefully
because i know
|
It's the same old story,
Only from the end to the beginning
|
All the soldiers are lying dead
After they'd conquered this land
Flowing blood paints everything in red.
All the miss are lying in their beds
|
You write this to me as you fall
Even though it's hard with the wind and the blood
But it's too dark at the bottom of the hole
Too dark to write something or to be someone
|
You think that I didn't see you
And today you are right,
But I will dream of you in the night.
Take notice of that, sub-concise.
|
After all of that I came home.
|
לילה... כל הפחדים פוקחים עיניהם... מריחים את הפחד.
|
the woman i will never have
|
I don't know how they do it
|
A scarf made of clouds
I will wrap on your silk-like neck,
Yellow, pink and pure white pearls
|
Oh, look at this,
Another piece of technology.
I wander what they can do with it...
|
Everybody goes to the sea to see the sun set.
I go up the river where everything begins
So naive in the ways of the human beings.
|
I tell myself to be strong
i see the end it can't be long
one leg in the other side
there's no shame in suicide
|
It's the first time I see your face.
We leave my home to another place.
And now I see there's so much more
Out side my door.
|
Self made mental problems that take me so low,
So low I can touch the sky... maybe I'll die?!
|
לא יכול לשכוח את הבחורה, גם לא ליד המדורה
|
אחרי לילה ארוך את באה אליי מחבקת
נצמדת קרוב, קרב מכדי לנשום
עושה כוס קפה שחור כמו הלילה
|
אני זוכר את אבי חוזר מהמלחמה -
כולו היה עטוף בריח זיעה ורובה
שעמד להתפרק בגלל שירה כל כך הרבה והשמן
שנטף ממנו כזיעה מאבי, גרמו לי להרגיש שמח
|
במקום שבו אי אפשר לראות דבר
|
אתה חושב שאתה שווה משהו
אבל אתה טועה
|
החבל נקרע והמים נופלים,
צימאון וטירוף מחוץ לגדר.
אוכלי נבלות מריחים מפקד,
שעכשיו מצטער שאין לו באר.
|
בשמש האחזותי רבה,
וידעתי קשיים מהם
בעוד האנשים היפים ישנים.
|
השמש זורחת מהר
ושוקעת לאט בקצב מסחרר
|
הועדה הרפואית נוקבת בבשר,
כנראה אשאר פה גם מחר.
מתי אני יוצא, שואל ומסתכלים עלי,
"בשבוע הבא", הם עונים, "אולי".
לחברה אני מוכן, בבדידותי נברתי די,
שחרר אותי.
|
בזעקת מוסר התרוממת מתבוננת
|
מעשן עד שמגיע לפילטר
מחכה שהברנש יכנס בדלת
|
לא תמיד כשהוא הולך לתיאטרון
יודע להגיד מה יקרה בסוף.
אינספור דלתות, במסדרון שחקן אחד -
התיאטרון הזה הוא לשפויים בלבד.
היי, זאב ערבה!
|
להביט בנקודה שאחריה לא קיים
ולהישפך חזרה אל רגע מסוים,
|
נהייה קר והשמש ירדה
רק אני באותה הגדה
כמו בסיפור עם קדום נמשך לעבר
נגמר ממילים ובמילים נגמר...
אלוהים בוא תראה אדם שסובל
|
ילד השלום, ילד הפרחים
נפלת כאן היום במלחמתם של אחרים
תראה לי עוד בנאדם שהזדעזע למראה של דם
כמו שאתה היית - כששתקת ובכית
|
אם למדתי לקח או לא למדתי
אין ספק שאני מכיר את דיכאונותיי...
|
כשהנגנים גונבים את כלי הנגינה...
איך אפשר לנהל ככה מדינה
|
כדאי להגיד דברים אחרונים
כי מהרגע שמורם העוגן לא יורדים
קברניט הספינה הוא מר. כדורים
תחנה אחרונה - אלוהים
|
כשאת יורדת לי
אותי את גומרת
|
אז הוא צחק אליה לא חיוך מטורף
אלא חיוך נעים ואז הוא עף
התרומם לשמיים מעל עננים
ולא חזר מעולם
|
בטון ואספלט וגדרות
"תנעלו את הבני זונות!
לא כל לילה יש ירח כזה..."
|
לא זוכר מי ההוא עם הקרניים באדום -
נגיסה בתפוח אסור ופתאום אני רואה הכל ברור
|
סוד הצלחתו של משורר הוא ייסוריו
והשורה הראשונה שאי פעם כתב
|
מול הדלת של משרדה הוא לוקח כדור להירגע -
בתקווה שהיא תחשוב שהוא קצת פחות משוגע.
היא מושיטה לו קפה ומעדר. הוא יושב, שותה וחופר
ומגלה דברים ישנים של מישהו אחר.
|
גיר לבן, בית חם, מיטה לחבר פלוני
פנס של רכב, שעון ישן, ציר חלוד בדלת
הכל שקט, כלב מסתובב, רודף אחרי חתול
|
זה הרגיש כמו סרט זר
של במאי נורבגי בשנות השלושים
ששיחק עם ההגברה ושיחק קצת עם האור
אבל בסרט הזה הגיבור הוא לא גיבור
|
יוצא אל היום החדש לפני אור ראשון
אלוהים אדירים, שכחתי להתכסות בשיריון
ריאות הפלדה כבר מעלות חלודה
|
לכל אחד יש את הזמן שלו
ובזמן הזה הוא בדיוק מתאים
וכשמישהו שם מחליט שנגמר
נלקח ממנו הזמן והשער נסגר
|
אינך מסוגלת להסתיר דבר
אין דבר שראוי להסתיר
גם בגבך ישנו זוג עיניים
אומנם מבטך שקוע בקיר
|
אם אני צלם אלוהים -
עליו להתבייש?
|
כמה קשה וכלום לא מסתדר
מכל אחד שמופיע צריך להיזהר
הלב נעול על מנת שלא ישבר
העיניים נעוצות שדמעה לא תשתחרר
|
העשירים הם השולטים
פוליטיקאים למכירה
כולם בובות על חוטים
בידיו של מישהו רע
|
יושב לבדי על ההר,
חוץ מתרמיל אין לי דבר,
יושב ומדבר עם רוח המדבר.
|
ברחובות שוממים הקירות מתקלפים
האנשים עצובים והמוות יפה
הקיץ מרתיח החורף מקפיא
ואלוהים לא עוצר אפילו לקפה
|
בסמטאות כאלה רק משוגעים מסתובבים,
ואני.
שירים כאלה רק משוגעים כותבים,
ואני.
|
את חשכת הבית הוא צבע לי שחור
אז נכנס התיישב והתחיל לספור
מתי הולכים? שאלתיו בקור
הוא שתק וחייך ונשען לאחור
|
רק סליחה אחת
מיליון, אם רוצים לכפר
אבל באמת שחייבים לדבר
הזמן הזה לא יישאר
|
בעולם שלי לא מבינים את שם
בעולם ששם לא מנסים להבין
ים גדול מפריד ביני לבינם
וחובות ישנים של שנאת חינם
|
אוכלים קרטונים ביום של שרב
|
העבד של יום ראשון דופק בדלת.
אני נותן לו את משכורתו היובלית וממשיך לבהות בשיכורים ולתהות
באשליה. לבהות ולתהות. לבעות ולטעות.
|
"ומה אנחנו נעשה?!" שואל כושי כלב קט בהיסטריית תאומים
בנילוס.
הקונדור שלף סכין והשליך אותה בין עיניו של כושי כלב קט.
הכושי נפל מת ולכלך לי את השטיח החדש.
"תאמין לי, אני לא מבין איך נכחדתם..."
|
...מיותם מספינת אם ומאב מזון...
|
ואפילו אם הסתובבה בסך הכול על-מנת לחזק את רגלי תינוקה ולקדמו
הלאה, ללא רצון אישי, בסופו של דבר היא תידחף ותירמס לעפר,
תחנק ותחבט תחת אלפי רגליים, שלחלקן אולי היא אף יכולה לצרף
שמות, בכוונה ובלי כוונה.
|
"מטורף!" צועק אחד מהם על זה שלא נראה במיטבו, שלקח את השאיפה
האחרונה.
|
החבא גם אתה את חלומך בתוך המגירה, נעל אותה היטב עם סורג
ובריח, רתח כמה פיקים בפינות. שגם וויברטור חודר שיריון לא
יוכל לפרק שישה פינים מצופים מרבד קטיפתי של אבץ. החבא ונעל.
החבא והדחק. מרח חיוך דבילי על פניך. הכל בסדר עכשיו. ששששש...
|
"זה הריח של השיגעון, קונדור. לשיגעון יש ריח ומי שלא הריח את
הריח הזה של השיגעון לא יודע מה זה להיות משוגע.
"זה, קונדור, ידידי, יועצי בפה ובטלפיים, זה הריח של השיגעון.
"ברוך הבא לעתיד..."
|
נשק אותי אחרי שתתלה כביסה
גש עטוף בריח מרכך ושכב איתי על ערימת הבגדים
עד שנאלץ לכבסם בשנית
|
היום אין לזה שוק. לכולם יש ובשפע. והמחסנים שלי מלאים בעודפים
שייתכן וכבר פג תוקפם. נחשים ערמומיים, תמימי פנים כולכם.
נועלים את עצמכם במאורות חשוכות, פרט לכמה הבזקים, לכל אורך
השנה. בתרדמה. עד שיגיע הזמן לרצוח... לצאת לרצוח את הראשון
שעובר... ובום! מת.
|
והיה ורגליי לא יוכלו לזוז ויישארו משותקות
|
|
|
"מונופוליסטים
בני זונות!"
קומיצה מגלה שאי
אפשר לשלם בשני
תשלומים על
חשבון דו- חודשי
של חברת החשמל.
או תשלום אחד,
או שלושה. |
|
