|
אני לא שם. אני איני קיימת
רק ידי האוחזות בך
בפנייך הילדותיות המתפנקות המתרפקות עלי.
ובאותו רגע ממש אנו רחוקות אלפי מילין.
והשקט הזה.
נמשך וקורע אותי לפיסות קטנות.
והבלבול הזה
אופף אותי ואינו מרפה
זיכרון מעורפל שהחייתי בדמיוני או דמיון
|
|
|
"...אז יש לו
יקום משלו, עם
חוקים משלו,
והוא חיי בו
לבד, עם הנוכחית
שלו.
עד שהוא יאמלל
אותה והיא תעזוב
אותו, או שהוא
ימאס בה ויזרוק
אותה (אגב,
שנראה לי שהוא
מאס בי) או
ש..."
גררר... סטופ!
(לעצמי, עם
סטירה
וירטואלית-היפוטתית).
מונולוג שמישהי
מנהלת עם
עצמה... |
|
