|
 לריפר האחד והיחיד שנישק אותי וגרם לי לחיות והזכיר לי מה זה
אומר להיות לוחם. |
"Words are bullshit. Words are bullshit because
they make us think we know the answer. When we say
them, we think we know what we feel because we put
it into words. When I write them (I'm writing some
right now), it makes me feel I can articulate
myself, express how I feel. But I can't. The image
presented by words is always a fake one, even when
the words are best-intended. This is Zen, as much
as I understand Zen.
And yet words are all we have"
אני גם יושבת בשמש, הרבה בשמש, טיפוס נחמד השמש, באמת .
העבודה הזאת מספיקה כדי להפוך כל אחד למשוגע ואני שלא הייתי
שפויה בדעתי מההתחלה ...
|
"הייתי חייב לראות אותך."
הוא עמד לפני הדלת, מחזיק בידו ורד יחיד, סגור. אודם הפרח כהה
כנגד עורו הלבן.
"היכנס", החוויתי בידי, מבולבלת מכדי לומר דבר נוסף ובשעה שהוא
הושיט לי את הורד אצבעותיו נגעו לשנייה באצבעותיי.
|
לבסוף שכבר היה מוכן להתיאש הוא הצליח לקרוא את המילים הבאות
"שחור השמים כשחור העיניים
נשמת המוות קרה כקרח,
למחפש הטועה תימצא הדרך"
|
קראתי לו גנדלף לא רק בגלל צבעו האפור אלא גם ואולי במיוחד
בגלל זה שהוא היה חכם כל כך.
|
"אני חושב שעלינו לדון בבעיה המטרידה את כולנו ומשפיעה באופן
ישיר על אכות החיים שלנו. קופסאות פיצה. קופסאות פיצה הן דרך
טובה אומנם לשמור את הפיצה חמה, אך כיוון שלפיצה חמה יש אדים
בתוך הקופסה הסגורה הפיצה מאבדת מהטעם הפריך המיוחד שלה.
|
ליונתן היתה נטיה להגיד, לפעמים בחיוך ולפעמים בזעף שאני
מתנהגת כמו ילדה קטנה. ולהענות לאתגרים כאלה זו ללא ספק
התנהגות ילדותית אמרתי לעצמי.
נכנסתי למים באדישות מתעלמת מהעור שלי שצרח במחאה לקול הצחוק
המתגלגל של בעל העיניים הכחולות שלי.
|
אני היתה במטבח עושה קולות של הכנת אוכל. הייתי משועשעת מכל
העניין, כמות המאמץ שהיא השקיעה, אני המסכנה
|
"איה" הוא ברך אותי עם חיבוק "כל כך נחמד שיצאת מהארון!"
"אני מה!?"
"למרות שאני חושב שיכולת לבחור לפגישה הראשונה מישהי פחות
מסוכנת, בכל אופן החלטתי לעזור לך נכון שאת גאה בי ?"
החלטתי לפנות להגיון שלו וניסיתי להכניס לו מואשי. יש לציין
שהוא התחמק במהירות
|
מכונית הגולף היפה שלי היתה ורודה כולה, בדיוק כמו כל המכוניות
ברחוב.
ורוד בהיר, ורוד כהה ורוד ורק ורוד !!!
התעלמתי מהצבע. זה על ארבע גלגלים וזה מגיע ל140 קמ"ש וזה מה
שחשוב.
שמעתי את הביפ המוכר ונכנסתי למכונית. הייתי חייבת להתרחק משם.
|
מה קורה לי הערב, חשבתי, אני בדרך כלל צוחק מהשטויות שלהם
ועכשיו אני רק חושב שהם היו יכולים להתחלף. אורן היה נותן
לאלון חלק מתסביך האלוהות שלו ואלון בתמורה היה מעניק לאורן
קצת רגשי נחיתות בריאים. כדי להתגבר על שטף המחשבות הזה שלא
היה שייך לי לקחתי סיגריה
|
בכלל לאישה יש אובססיה עם איברים גדולים. אני חושב שאם היא
היתה מכירה בחור שחור עם זין של שלושים סנטימטר (לא אני לא
יודע כמה זה באינטשים) היא היתה עוזבת אותי גם אם היתה לו
האישיות הכי גרועה בעולם. פעם ניסיתי להגיד לה את זה כדי
להוכיח לה שהיא שיטחית ומתענינ
|
זה היה חדש, חשבתי, לילי לא סיפרה לי על שום דבר כזה. הסתכלתי
על לילי כדי לקבל אישור אבל היא פשוט שכבה שם, באותה תנוחה שבה
היא שכבה ביומים האחרונים. שערה השחור, החלק הקיף את פניה
העדינות והיא שכבה שם, שפתיה האדומות כהות יותר מתמיד כניגוד
לעורה הלבן.
|
ביד רועדת שירטתי את הפנטגרם, מקפיד לרשום את האותיות והסמלים
המיוחדים בצבעים הנכונים באמצע הפנטגרם ערבבתי את החומרים
מוסיף לסיום שלוש טיפות דם של חתול שחור בעל זנב לבן. ענן של
עשן זהוב היתמר מעל הפנטגרם וקול אישה נעים אמר "לא ניתן
להשלים את ההשבעה כפי שנאמ
|
זה היה לילה אחד באמצע החורף. היא התעוררה משנתה בגלל קול חזק
שנשמע כמו רשרוש של כמה מאות דפים, כולם מתנגשים זה בזה
בחדווה. היא התיישבה במיטה מפהקת, משפשפת את קורי השינה
מעיניה.
|
לחתולים אין בעיה לראות רפאים.
אולי מפני שחתולים מקבלים את המציאות כמו שהיא ולא את המציאות
כפי שהיא צריכה להיות. למוח האנושי תמיד היתה נטייה להתעלם
לחלוטין מדברים שלא נראו לו הגיוניים.
|
סוון מלטף את גבי קלות ומעסה את כתפי. "חמודה, את יודעת שאת לא
צריכה לשבת ליד המחשב כל כך הרבה זמן?" הוא אומר "הכתפיים שלך
כבר תפוסות לגמרי". אני משחררת אליו חיוך ומדביקה לו נשיקה.
"אני עוד מעט באה חומד, בסדר?"
הוא מהנהן ונשכב על המיטה עיניו התכולות מביטו
|
ועוד זה מדבר וזה בא ויאמר "והנה בגרות גדולה במתמטיקה באה
ואמלט רק אני לבדי להגיד לך כי אני יותר חכם ממך ואני את
הבגרות במתמטיקה שלי עשיתי בי"א".
|
" את לא צריכה להתערב" צעק קול קטן במוחי, בשעהשהחלקתי
במהירות מהמצוק כדי לעזור לגראנט.
"אולי כדי שאני אוותר על זה" גראנט אמר ונראה תשוש ומסכן.
"לא אם אני כאן" אמרתי וניגשתי להרגיע את הכלב.
|
שלפתי את החרב הקצרה שלי בשקט. צעדי, במגפי העור השחורים שלי,
נבלעים בקולות הלילה שמסביבי. רטט של ציפייה עבר בי כמו תמיד
במצבים הללו.
היה קל להתקרב אליו. צפוני טיפש. הנפתי את חרבי, מכוונת ללבו
רק כדי לשמוע את החרב שלו פוגעת בשלי ומזיזה אותה אינטשים
ספורים
|
, כך שעיני נדדו שוב לעובדה שהשער הארוך שלו זורם בצורה כל כך
נחמדה אל שרירי גבו.[
איה2 שראתה על מה אני מסתכלת התארגנה שוב לנזוף בי, "מתחסדת"
צעקתי לעברה, "כלבה" היא צעקה לעברי".
|
האם אתה באמת יכול לראות בחורה, עיניה מצטעפות וראשה נודד
דרומה אומרת משהו כזה "הוא הוריד את המכנסים באיטיות, חושף עור
נפלא בצבע דבש ואיבר זקוף בגודל שהוא בהחלט גודל טוב ואין שום
דבר להתבייש בו"?
|
הסתובבנו לנו באירלנד העתיקה שהיתה מאוד חמה ולחה עד שנתקלנו
בקבוצה של ענקים,
נכנסתי לפניקה והקפאתי אחד מהם בשעה ושיספתי את גרונו. נכון
שזה לא היה הכרחי כיוון שסר הנרי הבהיר להם שפנינו לשלום אבל
הייתי צריכה את האימון.
|
עיניו היו כעוסות. בני אדם כל כך רגישים בנושא הזה. כל כך
חרדים לפרטיותם. את הדחף שלהם למציצנות לשמה הם מספקים באמצעות
טלוויזיה. כשאתה צלל אתה יכול לקבל את הדבר האמיתי. שום רגשות
אשם. בלי מצפון.איזה מצפון? אתה מת.
|
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-כ..כן..
אבל...
-בלי אבל! היית
צריך להגיד לנו
מההתחלה.
בואי שרה'לה,
הולכים.
אפרוח ורוד
מוריד לטימיון
ארוחת ערב בחברת
ביבי נתניהו
(ואל תשאלו איזה
נעל הוא קיבל
אחר כך בראש). |
|
