רגע לפני, התפוח כבר מונח על הראש שלה אדום וכבד,
העיניים עצומות, והבטן מתהפכת. זה כמו התחושה הזו
שתוקפת לפני קפיצת באנג'י, כשכל השרירים נמתחים, כל
נורות האזהרה האבולוציוניות נדלקות ומנסות למנוע ממך
לעשות את הצעד קדימה, מניפות שלטים קטנים, עליהם
נכתב באותיות מאירות עיניים  -  "הישרדות! הישרדות!
הישרדות!" - בזמן שקולו היציב של ההיגיון טוען, כי
בעצם הדבר הנורא ביותר שעלול לקרות לך הוא אושר
עילאי טהור. טוב, במקרה של הבנג'י,לפחות. לא כל אחד
מסוגל להתמודד עם אושר עילאי טהור. היא באופן אישי
מכירה כמה אנשים שאושר עילאי טהור שלח אותם לאבדון,
או לבית המשוגעים הקרוב. כאשר אתה עומד כפסע מתהומות
הייאוש, קרוב מספיק בכדי לחוש בהבל פיו המבחיל על
פניך, אתה נתקף בתחושה הזו, בהימתחות השרירים, בפרץ
האדרנלין ששוטף אותך מקצות אצבעות הרגלים ועד
לאחרונת השערות. אתה מרגיש בכל סימני האזהרה
האפשריים ויודע, עוד צעד אחד ואין דרך חזרה. אבל
במצב הנפשי בו אתה נתון כל שנותר לך הוא לעצום את
העיניים ולהמתין להתרסקות שתבוא, גדולה, שחורה,
חמימה ושופעת, תחבק אותך בידיה הגדולות, תמחץ את
פרצופך אל שדיה הענקיים, ואתה תמצא עצמך מטלטל את
ראשך בפראות למעט אויר. ובסחרור הנדמה אינסופי של
הנפילה, במעמקי מוחך עוד מפרפרת התקווה הקלושה שאי
שם ישנו מישהו, המחזיק בקצה השני של החבל.

אצילה רוסית לו הייתי אצילה רוסית בבגד משי מלמלה אז הייתי מרימה כוסית לכבוד שובו מן התפילה של אדוני הגביר

ובידייך האקדח ובידייך האקדח ובידייך הבחירה והכוח לעצור את פעימות ליבו

"חברים,הורים ומורים יקרים התכנסנו בזאת"... מעולם לא אמרתי שאהיה תמיד כזאת טובה ומתוקה,ולא הבטחתי לאף אחד ש