|
alsof
בכור הרפאים של האותיות
במחצבה הנטושה
מניתי עשרה ירחים למנייני
בתי, כמעט עומדת
|
עיני נלכדו כשחלפת על פני,
נעמדתי, גבי לאלנבי.
נצח נפתח במבט
ולרגע לא היינו בודדים,
|
יש לך ימים קצרים מדי
ואת שותה כדי לזכור
שהמשחק האמיתי
אמיתי יותר מן החיים עצמם
|
מדברים כל הלילה
עד בוא האור
קקאדו נחש ותור
נפרדים בנשיקות
|
באחר צהריים בהיר וחזק
המחשבה היא סוס מהיר
תחתיו הכל אבק,
מראותיה החולפים של עיר,
חורף אחר חורף
קיץ
גבה המוזהב
חורף אחר חורף
קיץ
רחובות נמשכים ממותניו
|
ערוותנו מכוסה,
נמלטים חצי מן המרחק שכבר נחצה בכל פעם.
זמן מבוזבז הוא הממתק החביב עלינו.
גן עדן אינו המקום ממנו גורשנו,
גן עדן הוא המקום ממנו נמלטנו.
|
אל תבקשי את הכל ברגע לקחת,
אל תאבדי את נפשך בהבל תשוקה,
אמצע הלילה הזה הוא אמצע הנצח,
אל תנסי לשנות מה שנגזר.
|
אנא פטור אותי ותן לי להיות קל כצבי ועז כנמר כי אני - אין בי
טבע של חייל ופטרו אותי מזה בצבא ההגנה ונפטרו ממני, ומאז כמה
עוד נלחם אהיה בעצמי ולא אתפנה להיות שר שירים וחושב מחשבות
ורוקם אהבות ומוליד שמחות וכונס תוגות ומושיע את נפשי בניגון
ושיחה שהיא תפילה
|
מפתחות האוטו נפלו לרגליו. כשהתכופף גבו כאב בחדות משתקת.
לחרדתו גילה שקשה וכואבת מאוד הדרך למעלה. לרגע התחרט על הכל,
הפגישה שהתעקש לקיים, אירועי הלילה, הבכי שלה, אדישותו
ונסיונותיו המאולצים להרגיעה.
|
בתוך סבך הפרא של תשוקתך
טיפסתי אל מקור הנביעה של סודך
כמבקש להגיע
אל מה שמפניו עלי להישמר
|
|
|
"יאללא
מתיתיהו"
אוהדת מכבי
צהובה על כל
הראש |
|
