|
ישנם ככל כך הרבה עולמות,
כל כך המון נשמות, למי נלך לבכות?
|
"הכל תפאורה" הזהרת, מודה לך שניחמתני בישועה כי
כשאתה מביט מעבר לעננים הערפל נמוג ומתחיל לנדוד
|
וכי למה טימאתם את כלתי במצח נחושה,
ועולם ומלואו בסדום ועמורה
|
עם אותם הצבעים ואותם הריקודים את המצב עצמו אינך שוכח,
ולפעמים אתה מרגיש בוטח.
|
רקדו למעני בשמחה ובמחולות.
עלו על גדות נהר ההיגיון,
האירו בחוזקה את גבול השיממון.
יש אור בקצה המסדרון.
|
רחובות שטופי זימה דוממים אל השחר,
זעקה של אבדון, כובשת כל שמחה קדושה.
|
אין בלבי בקשות יתרות, רק ארצה לשרוד את יום המחר.
אם כי חשקה נפשי בבית חם, אור וצחוק של מלאכים
|
צלקת עמוקה בנפש אבודה המחפשת מנוס,
מחפשת לפלס את דרכה לאבדון חדש
|
להביט בך זה כמו לרקוד על הירח ,
להביט כך כששערך צונח .
|
אצחקק איתכם אם לא בפניכם, כי דומני שעפר וריק אתם.
למען יראו וייראו,למען אותם שעוד לא באו, קורא אנוכי בשמכם!
סובו סובו עמדו לצידי, נומו תנומה עם חיוך תמידי,
היו לי לשובע על גבי צלחתי.
|
זוהמה בתוך מקדש נטוע טהרה מתעוררת לה בצהריי יום,
עדיין ממאנת להאמין, עדיין מבקשת סליחה על מאומה.
|
אם היה אפשר לגעת ביופי ולראותו, העולם היה אכזר יותר.
לו יכולתי לזעוק, נשמה אחת הייתה עונה.
|
|
|
