|
ואני איש מת
מהלך חלול
ובתוכי מהדהדים קולות ילדותך העשוקה
|
ושערות ערוותך
כבר הלבינו
מנחלי הזרע
|
את האפסיות שלי הסתרתי כל כך טוב
שעכשיו, שאני רוצה לשחרר לה את העוגן שתפליג
|
את הכאב שלי כיסיתי וקברתי בחול,
אך הבושה שלי היא כמו עוף החול,
|
כמו עכביש הטווה קורים מהפרשותיו,
מדמעותי בניתי חומת מגן שהלכה והתאבנה
ואין יוצא ואין בא.
ועכשיו אני לא יודע אם אני בפנים או ששכחתי עצמי בחוץ.
|
כמו אגלי טל על בקבוק מים קרים
|
כשאני אשתגע
ואהיה בבית החולים
אני רוצה שרן יבוא לבקר אותי,
למה?
|
מאחורי הקשתית הצבעונית
מאחורי תיילים ודרדרים
כלואה מפלצת עתיקת יומין
מפלצת אבן, בת מניין ימי העולם
|
פיך מלא אותיות, לגו, יורק צלילים צולפים בגבי
|
ואם אמשה את המכמורת מן הים
אמצא בה מפלצות עתיקות יומין
שעין לא ראתה
ושמש לא שזפה
|
אם כבר להיות משוגע
אז עדיף עם קבלות
משוגע אמיתי
|
וכציקלון מסתחרר במי הרפש מנוקז מן העולם
אל החלל כמו אסטרונאוט נפלט אל החושך הגדול
שמאז ימי קדם ממשיך ומתפשט אל האין סוף
|
מתי ואם בכלל אמצא לי את הקוד שלי,
|
כשלפתע הזמן עוצר מלכת,
ואתה עוצר מלבעור בעצמך,
ועוצר מלגעור בעצמך,
מתערסל
|
אני פוחד לכתוב לך,
פן לא אוכל לעמוד בפיתוי,
והעט תרשום על הדף,
דברים שעין יבשה לא תוכל להם,
פן ליבך ישבר.
|
גם לי היו חלומות לגבינו.
אבל עכשיו,
אחרי שהלכת,
נפער בור ריק
ואין במה לכסות את הכאב.
|
גם איש עם חליפה רוצה שיגידו לו: "נשמה"
|
|
|
פועלו של בועז
רימר מתבקש
למצוא ג'לטינים
לעוזר התאורן ה3 |
|
