|
היינו שוכבים לעת ערב פרקדן על הדשא, וגיל היה קורא - "חושך!"
וממשיך - "שמים!" "כוכבים!". גיל הסתכל אחור הביט וקרא -
"הפוך!". ואני? אני הייתי משיבו - "עולם הפוך ראית?" - והמשכתי
ביני לבין עצמי - "עליונים למטה ותחתונים למעלה"?
|
ההרגשה היתה כאילו חסר משהו, אבל די מהר התרגלנו והתמכרנו -
כאילו נגולה אבן גדולה מליבנו. פתאום יש מקום לנשום. אתם לא
יודעים כמה אויר אפשר להכניס במקום הלב. איזה חופש!
|
אנעץ דרבנותיי
ואדהיר את סוסי-ברק
להסתער על טחנות הרוח
אריק חרבי, אהדף ואנצח
במלחמת בעלי תריסים
|
מעולם לא כתבתי שירים
רק מחשבות שבעולם
גזרתי לגזרים
רק צעקות הלב
מוללתי למילים
|
אנחנו הילדים של קיץ שנת 82'.
לא הריתם אותנו כשהסתיימה המלחמה.
המלחמה הרי מעולם לא הסתיימה.
אבל אתם התעייפתם
ואמרתם - נבטיח יונה, עלה של זית
לא לנו הבטחתם
לעצמכם, הלנצח תחיו על חרבנו.
|
הורשנו את הארץ
אך לא ירשנוה
הורשנו כפרים
ובוסתנים מוריקים
אך ירשנו עיי חרבות
|
לא ידעתי סודו של קו
של צליל העומד לעצמו
מילה שלבדה נאמרת
שם לכל טעם ואות.
|
החיטה צומחת שוב -
כך התרגלה.
זה לא שבאמת אכפת לה
|
אדם חי את חייו
חברה חיה את מתיה
|
לפעמים,
כל שתשאף הוא -
לדחות את קול השריקה הצורם
של דלתות הטלטולית הנפתחות.
|
לי כל גל נושא מסגרת
עוטפת לנפשי -
בין התמונה וטמונה
ובין כל הכחול-אפור
שסביב.
|
אם נשמתך חסרת פניות
לוחשת לי זלדה -
תגיע אל לב הדברים.
ואני - נשמתי כלה פניות
|
מסמאות עיניים
מסמאות הן השורות
מחפשות חיים
אך ממיתות בלחישתן
|
רסיסים שחורים
צובעים שובל אדמדם
בשקיעתם
|
מהי אמנות?
רדי-מייד, ירושלים, מאי 01'.
|
|
|
במה חדשה-
עזרה נפשית
במסווה של יצירה
עברית.
- |
|
