|
ואחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכים
עולים ויורדים בו; והנה מלאך ניצב עלי וימלא לבי שמחה.
|
השמש ירדה, הלילה הגיע
חושב הוא ילדי, ועיניו ברקיע
כחולות וגדולות כמרבד שמעל
בורקות משמחה מכוכב שנפל
|
ישב וחיכה ללא כלום
כשזמן עם גורל התערבו
השמש שקעה, עננים התעבו
והמים חדרו את גופו האטום
|
המילים הקטנות האלה שלך,
הן המסוגלות להרעיד אותי מהתרגשות.
המילים הקטנות האלה שלך,
אשר יכולות למחוק את כל הצער שיש לי בלב.
|
עוד הדם נשפך כמים.
נתזים,טיפות,אדום.
גוה זקור, קפוא.
ממחזה איום.
|
אז מזגתי לי לכוס,
נוזל צונן מאוד.
וטעם משונה היה לו,
טעם של זקנות.
|
במרחק קילומטרים של ים געגוע
לעת ערב נהיה מאוחר
ספינתי בנמלך כה רוצה לעגון
פוקחת עיני, ומדבר
|
וראי! על אחותך.
שוקולד ערב לחיך.
יש גם קוקוס או קפה.
העולם כל כך יפה!
|
לפעמים, כשטוב לך מדי, או שבמקרה לא קורה שום דבר רע או מעורר
רגשית בצורה יוצאת דופן, אין לך מה לכתוב עליו.
|
ובעודי ממתינה, ברגעים שטעיתי לחשוב שהם שנים כה ארוכות, אתה
עומד מולי, שולח אצבע מהססת ומרים אותם, מעלעל בין הדפים
שמכילים בשורותיהם את כל רגשותיי, ללא צנזורה או פיקוח של רגש
אשמה.
|
בשנה הבאה כבר לא יהיה לי צורך בעוגה, אבל יהיה נחמד אם תשאירו
כמה נרות, תודה.
|
שאיפה.
להתבונן בצלליות הרצות על החלון, להתאחד עם צלילי פעמוני הרוח
ולהיסחף עם גלי העלים מקום אחר וצבעוני.
|
עוד דלת, רוצה אך מהסס, פוחד ממה שעלול לקרות כשתגלה שהגעת
לסוף הפרוזדור ומאחוריך דלתות פתוחות שאת כולן טרקת, אחת אחרי
השניה, פוחד שתשאר מול הקיר המלגלג שבקצה המסדרון, זקן, תשוש,
מוחמץ...
|
ברור מאליו, אם כן, שלא כדאי להעביר כאן מסר עזרה. הייתם
שולחים יונה למד"א עם הודעה על התקף לב? מי מבטיח לכם שכנפיה
לא ישאוה לאיזה אינסטלטור נחמד במקום?
|
|
|
