|
מעט הדברים הכתובים פה הם אבני פינה ל"יצירה" שלי.
מילים שנכתבו בגיל יותר תמים ויותר פורה.
בהרבה כבוד-
אבני פ.
אנסה להסביר
שיש בי משהו
ממנו חושש.
|
זאת בלדת רוק
לוולד שלא יידע לצחוק.
הוולד שלנרקומנית נולד, יהיה
תמיד ילד "מיוחד".
|
בצאתי ממך, בטוח אני שאהבתני
מנגינת לבך בשרה לך, שאהיה משהו
גדול
|
פזר פנינים שחורות על תכולתי
כי זאתי אף אותי הדהימה
|
ועכשיו, כבר סידרו את כל הכיסאות
רק כליי שתייה ריקים פזורים על השולחן
רעשנים, בהם נגעו עשרות ילדים, ישנים
על משכבם
|
כן, גם לאופל יש שיר
כן, גם הרוע מרגיש גם לו
כואב
|
שוב ערום, תינוק עתיק
מתבונן בבבואה שאין בה תשוקה
ואין לה גם מחר.
|
שתיקה מעיקה נוחתת בבוקר,
על העצים הירוקים בבית של השכן.
שם אהבתי - בחדר קטן מעופש
|
נערה צעירה, שלעצב
מתוודעת
|
יהיה לנו קר
ויהיה לנו מר,
אם ננדוד אל חופים
אחרים
|
והשלתי את עורי פעמים כה רבות
החלפת זהויות הפכה בי,
לחרב פיפיות כי בכל פעם שמנסה אני להסוות את אופיי מחליף אני
צורה לפשע רב יותר.
|
זאבים המטילים צילם על קיר ערום,
בהם לא אדע להשתמש, גם לא בצינת הרוח.
|
אור לבנה פגע בידי,
ציפורת שרקה לה בצד,
עשרות צרצרים צרצרו לכבודי -
חשתי, אינני לבד
|
הם שנאו
ועדיין שונאים
כי רק לי- - יש פנים
|
וכשציפור קטנה חוזרת
ממסעה אל ארץ רחוקה
היא זוכרת את הדרך
רק אני אינני יודע מאיפה
אני בא
|
כניסה למקום שאיננו מוכר,
נפילה רחוקה אל מים זרים.
מבטים ללא עוגן
מפי אחרים.
|
כאבי ממלא חפצים בארון -
התכות ברזל למען הכוח,
יופיי הוא שיגרון
חיוכו של עלם היודע דבר סוד
|
לא יכול
לסגור את זה.
הניצוץ מושך-
לאש
|
הרוח תנשב
לא לך הפנתי עורף
הגשם משתק
|
"שערך כה מרשים בתוגתו הלבנה..."
ומה רק רציתי? לחבר לך שיר אהבה.
|
תכולתי על ידיי
מביט בה -
לא מבין
|
|
|
אני אתבע על
הטרדה מינית את
כל הסלוגנסיטיות
שכותבות שהן
מחורמנות באמצע
הלילה!
זה, או שאני
אביא להן את
מספר הטלפון
שלי
סלוגניסט מחורמן
כל יום, כל
היום, גם אם
מעירים אותו
באמצע הלילה |
|
