|
מעט הדברים הכתובים פה הם אבני פינה ל"יצירה" שלי.
מילים שנכתבו בגיל יותר תמים ויותר פורה.
בהרבה כבוד-
אבני פ.
אנסה להסביר
שיש בי משהו
ממנו חושש.
|
זאת בלדת רוק
לוולד שלא יידע לצחוק.
הוולד שלנרקומנית נולד, יהיה
תמיד ילד "מיוחד".
|
בצאתי ממך, בטוח אני שאהבתני
מנגינת לבך בשרה לך, שאהיה משהו
גדול
|
פזר פנינים שחורות על תכולתי
כי זאתי אף אותי הדהימה
|
ועכשיו, כבר סידרו את כל הכיסאות
רק כליי שתייה ריקים פזורים על השולחן
רעשנים, בהם נגעו עשרות ילדים, ישנים
על משכבם
|
כן, גם לאופל יש שיר
כן, גם הרוע מרגיש גם לו
כואב
|
שוב ערום, תינוק עתיק
מתבונן בבבואה שאין בה תשוקה
ואין לה גם מחר.
|
שתיקה מעיקה נוחתת בבוקר,
על העצים הירוקים בבית של השכן.
שם אהבתי - בחדר קטן מעופש
|
נערה צעירה, שלעצב
מתוודעת
|
יהיה לנו קר
ויהיה לנו מר,
אם ננדוד אל חופים
אחרים
|
והשלתי את עורי פעמים כה רבות
החלפת זהויות הפכה בי,
לחרב פיפיות כי בכל פעם שמנסה אני להסוות את אופיי מחליף אני
צורה לפשע רב יותר.
|
זאבים המטילים צילם על קיר ערום,
בהם לא אדע להשתמש, גם לא בצינת הרוח.
|
אור לבנה פגע בידי,
ציפורת שרקה לה בצד,
עשרות צרצרים צרצרו לכבודי -
חשתי, אינני לבד
|
הם שנאו
ועדיין שונאים
כי רק לי- - יש פנים
|
וכשציפור קטנה חוזרת
ממסעה אל ארץ רחוקה
היא זוכרת את הדרך
רק אני אינני יודע מאיפה
אני בא
|
כניסה למקום שאיננו מוכר,
נפילה רחוקה אל מים זרים.
מבטים ללא עוגן
מפי אחרים.
|
כאבי ממלא חפצים בארון -
התכות ברזל למען הכוח,
יופיי הוא שיגרון
חיוכו של עלם היודע דבר סוד
|
לא יכול
לסגור את זה.
הניצוץ מושך-
לאש
|
הרוח תנשב
לא לך הפנתי עורף
הגשם משתק
|
"שערך כה מרשים בתוגתו הלבנה..."
ומה רק רציתי? לחבר לך שיר אהבה.
|
תכולתי על ידיי
מביט בה -
לא מבין
|
|
|
סלונגי משלח
לעיון, לשפצור
ולמחזור.
אני מציע סלוגן
מתחכם נוסף
לבמה.
כעת אני משלח את
לחמי |
|
