[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אבנר בן נתן

אל היצירות בבמה האהובות על אבנר בן נתןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונה

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אגדה
ביום שבו יואב עזב את הבית התקלקלה מכונת הכביסה. עליזה וגדעון
נותרו לבדם בארבעה חדרים ומכונת כביסה מקולקלת. הם חשבו להשאיר
את חדרו של יואב מסודר כמו שהוא ומוכן למקרים שבהם הוא ירצה
לישון בבית.

מדע בדיוני
ראיתי את עצמי יושב בתוך אולם קולנוע בעיר בניו יורק. ראיתי
סרט. בעיר ניו יורק, בקומה אחרונה של בניין בן שש או שבע
קומות, מדען אחד מצא את עצמו מוצא את עצמו בתוך שקד. בתקרת
המעבדה שבה הוא ישב היה חלון אליפטי מזכוכית והוא ראה את עצמו
מלמעלה דרך המיקרוסקופ

התבגרות
אחרי בערך שעה שישבנו שם הוא אמר לי בלחש שבתוך החור של המחט
של סבתא מסתתר היקום כולו, אבל צריך להיות סבתא כדי לראות
אותו. שאלתי אותו איך הוא יודע את זה והוא אמר לי באוזן:
"פעם הייתי סבתא."

בשיעור הודיעו לנו שמרכזת השכבה, גברת אלונה מרחב, אמורה לקבל
את מינוי סגנית המנהלת. לכבוד המינוי יערך מבחן חגיגי. על
התלמידים בבית הספר להכין חיבור בהיקף של עשרה עמודים בנושא:
האבולוציה ואני. יש לשמור על כללי החיבור, מבנה נכון ושפה
נכונה.

אגדה
"מה זה עושה?"
"אלה דימרים," אמרתי, "הם מווסתים את העוצמה של הפנסים."
"אה," הוא אמר, "טוב, הם כנראה שלך. ואז הוא הגיש לי את
הדימרים. לקחתי אותם.
"לא!" הילד צעק. "זה שלי, לא שלו, הוא איש רע"
"לא, יונתן," האיש הסביר, "זה שלו."
יונתן בכה.

מדע בדיוני
בית חולים איכילוב החדש, או כמו שכולם קוראים לו - איכילובש -
מאז שלשר הבריאות התבלבלה הלשון בטלוויזיה. הוא כולו בניין אחד
וקומת הכניסה מנתבת את כולם לחדרים הנכונים. הקומה דומה יותר
לחניון מטוסים מאשר לכניסה לבניין.

אז אמרתי לה, כן, אני אהיה הילד שלך. וינקתי. בהתחלה את
השדיים, ואז את כולה, שאבתי אותה אל תוכי מהבטן ועד לרגליים,
עד שהגעתי לשערות של הראש. קשרתי אותן בחבילה ושאבתי אותן אלי.

גם קלמר מפח יש לה, אדום עם בקבוק של קוקה קולה וקש, שהעפרונות
יוכלו להשמיע רעשים של אפריקה כשזהר רצה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
פיוט
בדממת כל הדברים
אינך אלא צל חולף
של פני תינוק
שאיבד את דרכו.

כשסבא מת חיכיתי לקו עשרים וארבע.
אשה בספסל לידי אכלה בורקס.
היא עלתה לקו שמונה עשרה.

אין עונג גדול יותר מטפטוף ידיים מתחת לברז
מפתיחת דלת במפתח
ממבט ארוך בעיניים של תיירת

רציתי להראות לך
דממה
ולומר לך דפים ריקים
ותמונה לבנה.
האם תקשיבי?

אין לי מה לומר מלבד
לעשות קפה.
אינני מתנגד גם להתנגדות.
או לאלה שמתנגדים, שיש להם מה לומר
להיפך, שיאמרו, שיוציאו את זה
לאור בשנים עשר אלף שקלים
ככה זה עולה היום להוציא ספר שירים

ארוטי
ודודות רחוקות היו באות אלי
ממחשכים.
ברכיהן הלבנות עטויות

העד שותק הוא לרוב. לא משתף פעולה.
מה אתה זוכר מהאירוע?
בורקסעיניים.

הרהור
קסטות גורמות לי להרגיש בבית.
כמו כלי ציד אפריקאים וקונכיות.
סטיוי וונדר, אבק על רגליים יחפות,
צמרמורת, חלב חם עם דבש

האיש שאיבד את דרכו
ממלא כורסאות
בשינת ילדים.

הגרעין הסמוי נמצא.
המנייק הקטן הצליח להתחבא בהכל.

הייקו
ארוחת צהריים
בחניון באמצע הלילה.
אני שוכב לנוח על קלקר.

את שם?

התכסית בשם של עץ, פנים,
מקום נסתר בין שדייך
שבו אפשר לשמוע תוף מנגן

הרהור
הנחת אותה בצד, את השאלה,
לנום בשולי הספר, לדהות, לצבור נתונים,
השארת אותה לידי הסבלנות

אימפוטנציה המונית
נעצרת מול ביתך
ועוד לא הספקת להגיע לחצי כוס
נס הקפה, הוא חם.

לאיזו תכלית
את מכניסה ומוציאה את שמך בבשרי,
רוקמת אותו
בחוט של תכלת?

במדינה המקופלת
בקמטים
שבין העיניים לרקות

הרהור
השחרור גורם לי להבין שאינני משוחרר
ההבנה גורמת לי להבין את חוסר ההבנה.
למה לנקות את המקרר באמצע יום אביב?
דלת המקפיא היתה פתוחה, כנראה כבר כמה שבועות,

אהבה
כבר לא יודע מה לעשות
אני משלח אותך לגן בפעם האחרונה,
מושיט לך סנדוויץ'' עם קוטג'
וזיתים שקילפתי
לפני שהתעוררת.

אהבה
לא תמיד אני מצליח לאהוב.
לא תמיד אני אוהב.
לפעמים אני מעדיף להקשיב כשאת מדברת.
מעדיף להקשיב מאשר לשבור את הכלים הפנימיים.

הכלכלה הפוליטית של חיי הזוגיות
מביאה אותי לעתים לידי דמעות.

יש מספיק לכולם.
הפועלים קוראים לייצר

סוריאליזם
העינים נפקחות.
בין מי הלהבה לצלילות הכלור הקרירה,
פנס בתוך מים

הרהור
בלית ברירה,
לב פועם חיים בחלל הריק,
הוא שכח את השחור, הלבן והאפור.
עיני הדמיון שלו עצומות
והוא מזיל דמעות בריאה,
מושך באף דמיוני,
ומחייך.

סוריאליזם
עץ האורז מתכופף.
מאז שתליתי עליו את הכביסה,
היא מתקררת.

פיוט
לא השאירו כתובת, לא שם היצרן
לא תיבת תלונות או טופס משוב למילוי הקהל.
לא רשימת יעדים, לא הוראות הפעלה.
מלבדינו אף אחד לא הוציא מלה.

בחורף הזה אלבש בגד של ים
ואצא לשחות במשעולייך הדקים.
נוטפים געגוע נצא אל

הנר נראה גדול יותר מעצמו
וריקנות
מתנחלת בתוכי.
אני חושב שזה אני
שמטפטף שעווה

ערפילי
יותר פשוט למות
ולשכוח את המים שעוקבים אחר משקל הירח,
להכניס אותו למזוודה
ולטוס לאמריקה לחפש עבודה,
כאתלט, שמרים את הירח באמת.

אין שיעור.
בעלה של המורה ללשון
נפל מחלון הקומה החמישית,


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
האם אתה יכול לשוטט בביתך בלי לרצות לשנות אפילו פרט אחד קטן?


לרשימת יצירות הציור החדשות
אל היצירה
טושים ועפרון על נייר


לרשימת יצירות המוסיקה החדשות
אינדי


אינדי

בסך הכל אני אדם פשוט
אני שם את מבטחי במציאות

אקוסטי

פעם חשב שכולם איבדו את דרכם,
היום הוא כבר לא מאמין.
הוא מציץ בבתים, בחשמל הצהוב
ומשתין לו לאט בלי צלילים

אינדי

היום זה לא יגמר, היום זה לא ייפתר.

ישנם דברים, שלא באים לסיומם היום
יש שאלות, שלא ניתנה להן תשובה

אינדי

העשבים צומחים לאט,
עכביש קטן נתלה בחוט שקוף.
שתי חיפושיות שגלגלו כדור עפר
פתאום נפלו על הגב

אינדי

יגעתי, יגעתי ומצאתי,
לא היה שווה

אינדי

אפשר להניח הכל,
המורה אומרת, גם אותי.
מה שנשאר מעצמו
נשאר מעצמו

אקוסטי

שכחתי הכל
עכשיו כבר מאוחר מדי להתחרט.

בלוז

אנחנו כאן רק לטיול של סוף שבוע
בשבת בערב נחזור הביתה אל הכלום הקבוע
אל הדממה שלא חסר בה דבר מלבד חוסר
והערב מתכרבל בתוך אויר הבוקר.

אקוסטי

פעם הייתי מבולבל היום אני על הערסל.

אינדי

אני קטן קטן כל כך,
בהשוואה.




אל הארכיון האישי (19 יצירות מאורכבות)
מה קורה
כשהופכים את הדף
האחורי, הא?
מה יש בצד
השני?

על זה לא טרחתם
לחשוב הא?
פאשיסטים!


תרומה לבמה





יוצר מס' 547. בבמה מאז 17/5/00 13:00

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאבנר בן נתן
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה