|
אחת בלילה, ראשון. חורף קר השנה.
שוכב מתחת לשמיכה, מנסה להמשיך ולקרוא בספר המדהים שכתב אדם
איתו דיברתי לפני מספר שעות ונתן לי את הטלפון בביתו.
שני אנשים שאני מכיר טוב פורצים לי כל הזמן לתוך המחשבה
ומזגגים את עיניי. אני קורא את אותם ארבעה משפטים...
|
|
|
נו, אתה לא זוכר
אותי, בחיאת?
הרגע יצאתי, נו,
קפצתי לאוטו
להביא משהו...
תעשה טובה, נו,
מה אני אשקר
לך?
קומיצה בשערי גן
עדן. |
|
