|
איני בוכה על עצמי, אלא רק על אחרים. אני בוכה על ילדים אבודים
ועל ילדות נשכחת ועל חיילים ועל אנשים שונים, על הרוע בעולם
ועל התקווה ההולכת ופגה.
|
גופו של אבא הוא דיקטטורה סובייטית.
מי שביקש חופש,
חתר תחתיו.
שריר אחר שריר הם ערקו מגופו
|
|
|
כשיוסי היה בן
חמש הוא שלח את
הסלוגן הראשון
בתקווה שיפורסם,
בינתיים עברו
כבר עשרים שנה
וכלום, לא חבל?
אמא של יוסי |
|
