|
שמי אביבה
ילידת תל אביב.
אוהבת את עירי.
זוכרת מה היה, זוכרת מי היה .
אוהבת את מה שבה ובא.
על חולות זהב ילדיך שיחקו ,את ימה של תל אביב הקטנה אהבו . זה
היה בשנת תרפ"ט.
|
מתגעגעת אני
לקול תפילותיך, אבי.
מתגעגעת אני
לקול שירתך, אימי
|
למדתי לשמוע ולא לענות.
למדתי לשיר ללא קול.
עוד לא למדתי לחייך.
|
אור עמום לתא חודר מורט עצביי
שוכב על מצע קש בחוסר מעש
|
אני כזה ולא מתחזה.
לא יודע לשלוח פרחים,לא רץ אחרי מותגים.
אני כזה וגםמ רזה
|
יושבת לי בנחת בבית הקפה
מדפדפת ביומני
בודקת בסדר יומי.
צחוק של שניים
משכו את תשומת לבי.
|
עץ פיקוס ותיק נושק לחלון המטבח.
מנגינה לוחשת לצמרותיו ללא הפסקה.
לפי קצב המלחין ,המאסטרו ,הרוח.
אוהב את הפינה במטבח ליד החלון.
|
גבוה לבוש ברישול
נכנס למרכול.
בקולי קולות מסביר:
"זה היה קרב קשה
|
רואה אותך בחוף,
רץ אחרי כדור.
מביט אל על בעיניים צוחקות.
שלשום היית אחרת.
|
יצאה עם גדליהו לפאב,
לשתות מהאדום, אדום ההוא
|
בליבי שיר מתנגן
געגוע.
על הקיר תלויה תמונה
געגוע.
|
זוכרת אמא ידך הענוגה.
במסרק סורקת שיער ראשי.
צמה ארוכה קלעת קשורה בסרט.
זוכרת אמא לי אמרת:
|
נפש בוכה
במעמקי ים.
דמעות אם וסב
שקעו בתל חורבות
|
אוהב הוא כוסית לפני,סיגריה אחרי.
אני את שניהם לא אוהבת בכלל.
טומנת ראשי בכר. נרדמת מיד.
צלצול השעון לא מזיז אותו בכלל.
|
פקחתי את עיניי כמו בזריחה.
את מקומי מפנה בשמחה.
|
חולפים לידה. כבר לא מביטים בה.
חולפים לידה כאחת שלא קיימת.
אני ממול בבית קפה יושבת, מפטפטת,
נזכרת ומספרת.
|
בשדרה צצים מחדש פרחי הצבר.
מטיילת בעירי כעץ עתיק,
ששורשיו עמוק באדמה.
מזמזמת לעצמי:
"היו זמנים, הכל היה אחרת."
|
נוכרי אני בארץ רחוקה.
אנשיה בה שונים.
שמש בה זורחת,
הגשם בה מעט.
|
ממשיך לפרוח עץ התות .
דור ועוד דור, קם.
שורשיו עמוק, עמוק
באפילת האדמה
|
נבנה ונבנה נאחז בטוריה ובמטאטא.
עבודה עברית כמו פעם
|
פעימה ועוד פעימה
מחשבה ועוד מחשבה
חשתי שזה חיבוק אחרון.
צמודים שקטים
|
כל היום אני ממרקת ומבשלת.
במים וסבון את הכלים מלטפת.
את גלגלץ שומעת, שרה ורוקדת.
בטלפון מרכלת, על כל העולם צוחקת.
|
שיר אהבה קטן מכוח איתן.
נשיר יחד: "אנחנו כאן, אנחנו כאן".
חיילי האתמול, היום והמחר.
|
מתגעגעת למבטך החם והאוהב.
רוצה לצחוק ולבכות כמו פעם בין זרועותייך.
אימא יקרה.
|
כשידי בתוך כף ידך
לא אבקש דבר.
|
מזמרת לפועה הפרה
פעם מו ופעם מה.
|
בעודי עומדת ברציף
מחכה לרכבת צפון.
|
זוכרת אותך לירן
אהבנו בגן ילדים.
הבטחנו זה לזה
|
רוצה להכיר את הבחור מעבר לקיר.
ללחוץ בפעמון הדלת
|
באפלולית הליל אורות מרקדים .
צלילים וצללים על קיר חדרי.
|
ידך על מצחי נחה.
יודע שזאת את, נטשה
|
בעורקיי שירה זורמת
אך קולי נחלש.
על חולות זהב דילגתי
שבילי עירי סללתי
|
ירח שט בין ענן לענן.
סופה מתקרבת
|
פרפר לבן,
ירח אדום במדרונות ההר.
עצי חורש צועקים
עם בכי האימהות.
|
מקלפת את צבעי העבר בשתי ידי,
לבן, ורוד ותכלת כים,
שנושרים כקליפות בצל
|
ראיתי אור, צוהר של תקווה,
ראיתי תקוות אחות עמים
|
מספרים שיש גן עדן בשמים
מספרים ששם מלאכי עליון
בלילה בלילה בצאת הכוכבים
גוש עננים מטיל צללים ללא צלילים
|
בצל עץ התות לחשה:
"הזמן עבר מהר".
תהילה נרדמה בכיסא הנדנדה.
|
נכנס לדירה.
מרגיש את הריח,
ואת אינך.
על הקולב תלוי ג'ינס ששכחת.
|
זה רחוב הירקון שלי.
שם בית בנתה סבתי.
|
ביתה היה מוקף בפרדסים.
בריחות גויאבות, לימונים ותפוזים.
אחרי דודה לאה הלכתי
|
התזמורת מנגנת
ברחבת הריקודים
זוגות זוגות טנגו רוקדים
זאת המנגינה שלנו לה לחשתי
|
בימין אחזתי פטיש
בשמאל מסמר.
במכה השנייה
המסמר נכנס לקיר.
|
את כולם אני זוכרת לראשם זרי דפנה.
מוחה דמעה נרגשת לאותם שירים של פעם.
|
כל חיי בתי
דמעות אבי איתי
|
מדוע תפחד נפשי?
תרמיל לקחת ובו אהבתנו.
הבטחתי לך לחכות
|
מהמגירה במטבח לקחתי את כף העץ הישנה שלך
אשר בה טבועים סימני ידייך החרוצות.
אני מחזיקה בה ומרגישה את עוצמת ידייך בידי.
כף העץ הישנה יקרה לי מכול.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
לא תעשי לך פסל.
מלבד תמונה של
בועז רימר
התלויה בחדרך
מעל המיטה -
נערה חסודה.
הייתי גם מסביר
את היוצא מן
הכלל בדיבר עם
הפסל, אבל נסתפק
בזה שהפסל
המדובר הוא פאלי
ומיוצר ביפן.
הבאבא בן אריה
גדול בתורה,
במצוות ובמה
שהולך היום אצל
הצעירים
והצעירות |
|
