|
3 שנים היה כתוב פה שהורדתי תשיער הארוך ואת המראה
הקשוח לטובת המדינה והגנתה והנה אני חוזר למראה
הקשוח לאחר שחרור מהשיעבוד והנה אני פה ממשיך לכתוב
לכם עד כמה שחיי אומללים ושעד כמה שהחיים קשים
ומייגעים ועד כמה שקשה להיות חזיר ולדעת שהסוף קרוב
וצפוי להיות על המנגל שלי...
the zombie ritual is only in your head
Prey, for what
Believe in nothing
It's like a stone
The wall is so small
|
"אמא, מה זה אלוהים?"
היא שתקה לרגע לחשוב מה היא הולכת לומר לי אז התחילה:
"אלוהים זה משהו חזק וגדול, משהו שאנחנו מאמינים בו... בלה בלה
בלה..."
|
"אוקי אני מבינה אי וודאות... חדר 407 בבקשה!"
"אי ודאות על מה? על מה את מדברת? מה הולך כאן?"
"טשטוש ובלבול... אדוני, חדר 407 מצד שמאל עד הסוף! הבא בתור
התקדם בבקשה!"
|
הכול התחיל ביום נפלא, יום שמשי וחמים שגורם למצב רוח ולאושר
יחסי לעולמנו המושך אסונות וטרור.
הוא יצא לו לדרכו למשימתו היומית כהרגל בלתי נמנע.
|
איזו מהומה
פרצה מלחמה
בין הכלב לחתול
מי יכנס אל הגן שממול
|
"אופפ... כמה רעש..." צעקתי לעבר הוריי ואחיי הקטנים תוך כדי
שאני יוצאת למרפסת לנשום קצת אוויר ובעיקר לנסות לברוח מכל
הרעש המטורף שהיה בבית. משהו הסיט את תשומת לבי מהצעקות שהיו
בתוך הבית, אלו היו צלילים של נגינה...
|
דווקא האירוע הזה היה הכי חזק הכי עמוק והכי רגשני.
כמובן מוות זה משהו בלתי ניתן לעצירה כמובן שהלוויה זה אירוע
"חגיגי" ומיוחד שלא מצפים לו אלא אם כן כמובן מדובר במשהו
שאנשים חזו אותו לדוגמא מחלה סופנית או סתם הוצאה להורג
|
שקט, הם היו קפואים, לא ידעו מה לעשות עם עצמם באותו הרגע
ששאלתי על צורי ואני לא הבנתי מה הבעיה.
"אמא מה קרה? שאלתי מה קורה עם צורי, מה זאת שאלה ממש קשה?"
"חמודי,צורי מת, הוא נהרג במלחמה, אתם הייתם ביחד באותו מארב,
אתה לא זוכר?"
|
השעה הייתה שבע וחצי בערב. בני הזוג כהן ראו טלויזיה בסלון.
תומר ניגן בגיטרה שלו. לפתע נשמעה דפיקה בדלת
|
הרכבת יוצאת, לאחר דקה הוא כבר לא יכול יותר ומתחיל לבכות.
בכי מר וכואב במין התפרצות שכזאת שקשה להסביר מהי.
לפניו יושבת בחורה צעירה ולידו יושב בחור מבוגר.
"אתה בסדר?" שואל אותו באיש ומוציא ממחטה מכיסו.
החייל אינו מגיב.
|
זה מחזיר אותי לאותו היום שהלכתי לי לטייל מתוך עצבים, דיכאון,
או סתם שיעמום...
התחלתי ללכת, אני הולך ומסתכל על השמיים עד שאני מגיע אל בית
הקברות ואני נכנס לתוכו מסתכל מהכניסה עליו וממשיך ללכת בתוכו
|
נכנסתי לבנק ועמדתי בתור לדלפק הקבלה.
אנשים מחויטים עמדו בתור לפני ואחרי, מדברים בטלפונים
הסלולאריים שלהם, הופכים את העולם ומחזירים חזרה כאילו ששום
דבר לא יכול לחכות והם מוכרים וקונים ושולחים ומקבלים ואומרים
ושומעים וצועקים ובוכים ושמחים ובוכים
|
בסך הכל מה הוא ביקש, לחיות.
הוא נלחם על חייו ונפל במערכה הכבדה ומת.
הסיפור שלנו מדבר על כריסטופר, חי עם בני משפחתו במחילות במוצב
יקינטון שנמצא אי שם בגבול הצפוני של מדינה ישראל בתוך עמדת
התצפית.
|
היא נכנסה אל החדר שהיה טיפה מבולגן, הרימה את החולצה המלוכלכת
שלבש לפני שבוע ולא זרק לסל הכביסה, החזירה את הספר למדף
הספרים וכיבתה את מערכת הסטריאו שהייתה דלוקה,
כיבתה את האור וסגרה את הדלת.
|
הגענו אליה לדירה והיא הזמינה אותי להיכנס ואני לא רציתי.
המצפון רדף אותי והיכה בי והיא משכה אותי למעלה.
לא יכולתי לסבול את הכאב הזה והיא החזיקה אותי והסתכלה לי
בעיניים ואמרה לי: "ערן, אתה חייב להמשיך הלאה!"
|
"אתה גם לא רשום שם..."
"אז...אז...מה עכשיו? לאן אני שייך לאן אני הולך? מה קורה
איתי?"
"אני לא יודע..."
הוא נתן לי מבט של מבוכה ושל חוסר אונים ולא ידעתי איך לעקל את
העניין הזה.
|
ירדתי מהתצפית עייף אחרי שישה שעות מעייפות ומשעממות.
פתחתי את המקרר שהיה לנו במוצב וחיפשתי משהו מעניין לאכול, תוך
כדי אני מנסה לחמם את עצמי כי עצם העובדה שמשמרת לילה בחורף
לא ממש באה לקראתך ומקררת אותך למוות.
|
שלושה בלונדיניות נכנסות לבר, השעה היא אחת לפנות בוקר והברמן
מגיש להן טקילה כמו שביקשו, בחור אחד ניגש לאחת הבחורות ושואל
אם אפשר להכיר אותה והשניים מפתחים שיחה עמוקה לתוך הלילה...
|
ובסך הכל זו הייתה אמורה להיות פעולה שקטה של הצופים...
|
פעם במקום נתעב
לפני שהעולם נחרב
היה איש קטן...
|
אי שם מעבר לקשת, מתחת לענן הלבן, מאחורי מפל המים, בתוך מקום
קטן ונסתר גרו להן אנה וג'ימס.
הם מאוד אהבו אחד את השני וזאת הייתה אהבה ממבט ראשון וכולם
ידעו שהם "הזוג".
לאחר כחצי שנה הגיע שכנה חדשה ושמה גלי.
|
לא חיוני לאף אחד
ואולי אלך לי להיות לבד
ובשביל מה התאמצתי כל הזמן
כנראה שהייתי יותר מדי שאנן
|
איך נהייתי אפאתי לסביבה
זאת לא העצבות זו פשוט האכזבה
אכזבה למה שיהיה ולמה שהיה
למה לא קורא שאני הולך ליפול עוד שניה
|
ושוקע עמוק ורק חש עייפות חזקה
והדרך שבא אני הולך חלקה
ובכל מצב אני קרוב לנפילה
ובלבי אני נושא תפילה
|
התפוצצות פנימית והכל נמרח
הכל מתבלגן והכל מסתבך
הלחץ דורש והראש נמעך
עד שהכל נגמר כשהלב מתפרץ
|
אני שואל ואין תשובה
איך הפסקתי להרגיש את האהבה
ואיך הכל הכל הפך להיות כל כך קר
אני לא כמו תמיד אני מתנהג מוזר
|
ואולי חיי מעורפלים
קשה לי ככה לנוע בדרכים
ואם לא אראה לאן מובילות הפניות
מי יוביל אותי אל הדרך הנכונה לחיות
|
לפעמים זה כיף ונהדר
לפעמים רוצים לצעוק
להגיד לכולם די כבר
את קיומי מהעולם למחוק
|
איך נהייתי כל כך שקוף
זה לא שאני הולך שפוף
למה צריך ממני כך להתעלם
למה על הטעויות שלהם אני צריך לשלם
|
the question was who are you?
believers don't know this till today
|
והגאות ששכחה לעלות עם שחר
הלב לא נשרף ובכלל לא בער
הוא קפוא ורטוב
מבט פניי נראה העצוב
|
כנראה שאני לא על הכדור הזה
אני בעולם אחר
השער כבר נסגר
ואין לי כבר לאן למהר
|
ההיא מלמעלה מקשיבה לכולם
יודעת שכולם שווים אצלנו, בני האדם
ההיא מלמעלה לא מדברת על ניסים
במיוחד לא כשילדים ברחוב מרעב נמסים
|
והתחושה חוזרת וממריאה
אין יכולת להרגעה
וזומבי חזר ובגדול
אם לא עשיתם את זה עד עכשיו אז אין טעם שתתחילו לשאול
|
אתה מתמכר לתחושות ולאהבה
בסוף אתה נופל לתוך בור האכזבה
אתה שוקע כמו עיוור
זה כל כך חזק כל כך מסנוור
|
אני מגביל את הרצונות
אני מוכרח להשתנות
להפסיק לפגוע ולעשות רע לאחרים
מה הם אשמים שיש לי רגשות שבירים
|
אף אחד לא מנצח
אף אחד לא לוקח דברים בקלות
ועד שנלמד את הלקח
נלמד איך להבין את המשמעות
|
אדישות מגיעה בשקט ולא מזהירה
לפעמים היא מובנת ולפעמים לא ברורה
לוקחת את הלב למצב של קיפאון
ומעכשיו הם חיים שלמים של דיכאון
|
הלכתי לאיבוד על אדמת הדמים
עובר בין גופות שזרוקות שם כבר כמה ימים
מחפש את דרכי אל המקלט הבטוח
מחפש את האור מחפש משב רוח
|
אבל הכל מעורפל ולא ברור
את יודעת שהיאוש הוא אסור
מסתכלת לאחור ולא יודעת איך לחזור
ואת רק רוצה קצת קטן או סימן של אור
|
אהבה ממבט ראשון, נכון שזה נהדר?
אהבה מוחלטת וספונטנית, עליי זה נגזר?
|
כשהשמש תשקע ייצאו להבות
כשהירח יעלה אתם תפסיקו לחיות.
הכוכבים האחרים יעלמו ויושמדו
וכדור הארץ לא יישאר יותר על מעמדו.
|
אח שלי גיבור ישראל הוא גדול וחזק
אח שלי גיבור ישראל כל טיפה של פחד מליבו מחק
אח שלי גיבור לוחם שלא ניתן להביסו
אחד כזה שכל נערה תרצה אל מיטתה להכניסו
|
איבוד התמימות
הרחקת המוסר
יותר פזיזות
פחות מוכר.
|
איך בדידות יכולה להרוס בנאדם
איך תמיד יכול להפוך לאף פעם
איך התחלה יכולה להפוך לסוף
איך בחורה יכולה את ליבי לשרוף
|
רוצה להבין האם אני עדיין חולם
האם זהו סיוט שהתגשם
משפשף ת'עיניים ומוחה את הדמעות
לא מבין איך נתתי לכל זה לקרות
|
וזה חוזר אליי שוב ואני יודע שהמוות מגיע
כאילו תמיד חשבתי על זה ואני תמיד יודע
רואה את השאול בעיניי ואת הסוף מתקרב
מקווה שלפחות עם האדמה אצליח להתערבב
|
יושב ומסתכל על עצמי
חושב איזה משעמם אני
מתוסכל מעצמי
לא מסוגל לבדר את עצמי
|
והקץ ברור וכתוב שחור על גבי לבן
ואין פה טירוף או לחץ של זמן
אין פה גבולות לחרוג
ואין פה סיבה לדאוג
|
חוסר השראה ואין יותר ביטוי
מנסה להוציא ואין סיכוי
אהבה באה אהבה הולכת
ואני חי במציאות שלא מתמשכת
|
פוקח עיניים מחפש את האור
ממשיך לחפש רואה רק שחור
אני לא רואה אותך ואני לא רואה תתקווה
והיכולת להרגיש אותי עזבה
|
זה הורס את הנחמד והתמים
זה פוגע כמו שפיכות דמים
וזה מביא את התסכול והיאוש
אפילו את המזל אין חשק לחוש
|
איפה את כשאני צריך אותך?
איפה את שאני צריך לאהוב אותך?
איפה את כשאני צריך שאותי תחבקי?...
|
ספר לי מה קרה
למה המציאות שחורה
ולמה אמא שלך בוכה פה כל היום
|
זה הורס לכם את המוח
אתכם הוא כבר מזמן הספיק לשכח
האלוהים שלכם לא קיים כבר מזמן
אלוהים שלכם הוא בר-מינן
|
אני שונא להיות רחוק ואוהב להתגעגע
המרחק ביננו גורם לי להשתגע
אני בא אלייך שתרפאי לי ת'כאב
את גורמת לי בך רק יותר להתאהב
|
אני אוהב אותך עד מוות כך שאותי זה מפחיד...
|
אני חושב עלייך כשאני יושב במארב לאור ירח מלא
אני חושב עלייך כשאני שומר עם אפוד קסדה ורובה
|
קמים בבהלה קופצים ורצים למצוא מחסות
ובסך הכל איזה ערבי מטומטם שרצה את עמו לרצות
|
אני לא יכול להיות
שום דבר לא יכול להתאפשר
אני לא יכול לחיות
בלי לראות אותך יותר
|
אני מחכה ליום שנצעד על השביל
רק הרוח אותנו תוביל
רק אני ואת אל השמיים הסוערים
אל הרגע שכל הרגשות מתעוררים
|
אני עשוי מפלסטיק
לועס לי מסטיק
אוכל לי ארטיק
אני עשוי מפלסטיק
|
אני רוצה לצעוק אבל לא יוצא כלום
פרץ רגשות נשאר כלוא ובלום
אדרנלין שבער בי הלך ונעלם
וכל ניצוץ חיים, כל צחוק הלך ונדם
|
אני שחור
כולם צבעוניים
ססגוניות פורחת בלב בשממה
אני רק נובל
|
אנשים לא אוהבים אותי
אני כנראה מוזר מדי
אנשים לא יכולים בנוכחותי
אני כנראה סוג של מטרד
|
נחזיק מעמד ונמשיך לחיות
נמשיך לצעוד לתחנות הבאות
ואת מתשיכי לצעוד ולא תשכחי לזכור
שאף אחד בעולם אותך לא יעצור
|
וזה לא במקום לבוא ולהגיד אני אוהב
ומעצבן שמתחילים משפט ב-"אני חושב"
אנחנו חזקים אך גם לנו מותר להישבר
זה המצב ולא אנחנו אשמים אז על מה יש להצטער?
|
כל זכר פנוי מחפש לעצמו הובלה
מביט מסביבו, אולי ימצא עגלה
לעלות עליה ולדהור אל הצפון
ולדעת בלבו שזה הדבר הנכון
|
מה מפריע לך בעולם השחור הזה
איך אוכל לך לעזור
מה גרם למצב הזה
והאם הכל ישאר שחור
|
כבר שכחתי כמה זה עניין רציני
כמו מזוכיסט מהופנט שחוזר לסיבוב שני
ושכחתי כמה זה עניין ממכר
רוצה רק את זה ולא שום דבר אחר
|
את רוצה למות
זה מה שתמיד לי את אומרת
את רוצה לברוח
לצאת מהמסגרת
את רוצה למות
|
ולתמיד אני לא היחיד
כל איש ואיש בעולם יבוא ויתמיד
וכולנו נמות ונהרג כאחד
ובגיהנום אני בטוח לא אהיה לבד.
|
בדידות מהי?
האם אשאר לנצח לבד?
|
מתגעגע אליך אני לא מתפלא
נזכר בך כשאני רואה בשמיים ירח מלא
זוהר ונוצץ ומאיר את הלילה
ואת בזכרוני לא עוצרת
|
בחלומי באו מלאכים לבנים
כאלה שאותי מבינים
ולקחו אותי למקום רחוק
שם את אהבתי אוכל לבדוק
|
הם מסתכלים עלינו מלמעלה ומחייכים, לרוב
הם בודקים אם לא שכחנו אותם לאהוב
|
ורק מחכה לראותך ולהכנס שוב לחלום
ולא לצאת ממנו לעולם
כי בלעדייך אני נעלם
|
זהו גורלי
אני אוהב אותך אך את לא שלי
בלעדייך חיי הם ללא משמעות
בלעדייך אני מעדיף למות
|
בצד האפל של העולם
שום דבר יותר לא קיים
יש רק חושך ושממה
יש רק שקט ודממה
|
צמרמורת עוברת בגופי המפוחד
מחשבות עוברות במוחי הנכחד
רעידות עוברות דרך אצבעותי
ועיניים שמסגירות את כל פחדי
|
ברוך הבא
ברוך שובך
לגיהנום
|
האם בגן עדן יתנו לי לבכות
את דמעותיי יבוא מלאך בשקט למחות
ובלי ציפיות ובלי לחכות
ככה זה בעולמנו המוות עוד ממשיך בנו להכות
|
זקוק לאהבה
צריך קצת מנוחה למחשבה
גבר ולא אשה
|
אז למה לי לחיות בעולם כזה אכזר
גם כך רגש האהבה בתוכי לא נשאר
ולא משנה אם אנסה לחזור
גורלי תמיד יהיה שחור
|
אני שקוע בתוך תמימות
ואני לא שם לב כשאני עושה טעות
ואחר כך זה מסעיר לי את הלב
זה אותי כל כך מאכזב
|
העולם פתוח לאפשרויות
כל כך הרבה משמעויות
ואת סגורה בתוך תוכך
ואני גמור רק בגללך.
|
אלו הן דמעות של דם
שיורדות עלינו מהשמיים
האם בשמיים מתנהל מרחץ דמים
או שעצם זה הכאב שבעיניים
|
עכשיו אתה מרחף באוויר עוד מעט אתה שוקע
אף אחד לא מחליט בחיים אתה קובע
אתה מסטול ולא מסמים ואין לך אלכוהול בדם
עובד ביום עובד לילוץ וכשצריך אתה לא נרדם
|
זה לא נכון ולא צודק
למה הוא עדיין עליי צוחק
אני אפס זה עדיין סתם משפט
החיוך על פנייך מאוד בלט
|
הדרך ארוכה
עד לקצה המנהרה
שם אראה את האור
|
הדרקון הקטן עכשיו פוחד
אחרי שכולם מתו הוא נשאר לגמרי בודד
מחפש מחסה ומחפש נחמה
מנסה לשרוד את המלחמה
על חייו
|
את אוהבת אותו
את שונאת אותו
את בוכה עכשיו
לא יכולה בלעדיו
|
זה לא מה שידעתי בעבר
זה לא עוד חוק שהופר
זה לא עוד שריד שהושאר
הפעם אני יודע שזה מותר
|
ונשמתי התפוצצה לרסיסים ומפוזרת אי-שם בחלל
לא קל להיות החייל הכי עצוב בצה"ל
|
רחוק ממך ומתגעגע
חושב רק עלייך ומשתגע
רוצה להיות איתך ברגע הזה
רוצה להראות לך שאותך אני רוצה
|
החבר שלך
שאוהב אותך
שרוצה בך
כל כך
|
יש שאומרים שהחיים הם נס
יש שחושבים שהם דלת הזדמנויות שדרכה צריך להיכנס
יש שחושבים שהחיים הם ארוכים
יש שחושבים שהם קצרים
|
איך עובר השבוע ולא חושב יותר מידי
מחכה לשבוע שיבוא ויפול עוד עליי
|
אני זוכר את היום בו עוד היתי שפוי
שום דבר מעולמי לא היה בזוי
צבע העניים היה חום בהיר
אך מאותו יום הכל התחיל להשחיר
|
אז מה אוכל לומר לבחורה שבגללה אני בר מזל
איך אגרום לה להרגיש שבלעדיה אני מרגיש אומלל
לקבל חיבוק מקבל את משמעות הקיום
|
חיים שחורים על רגע לבן
ערפל שמכסה את הקשת בענן
יצורים מפחידים שבאים לקחת אותי
והכל בגלל שזאת אשמתי
|
תגיד שלום ותיפרד
אנחנו בעתיד שוב נתאחד
במקום לא ידוע
מה שבטוח-המוות קובע!
|
הסוף שלנו הוא בגללך
המוות שלנו הוא בשבילך
הדרך שלנו היא דרכך
ובסופנו יגיע סופך
|
זהו הסיפור עליי
שתבינו אין יותר מידי משמעות בחיי
כולם אותי שונאים ולא אוהבים
ושאמות מהר הם מקווים
להם אני תמיד מפריע
|
ביום של שמש שמיים כחולים ורוח צפונית נעימה
עפה לה בחופשיות הציפור התמימה
חיפשה רק מזון ואולי קצת להתחמם
ולא חשבה שבמשמר חייה היא עלולה להירדם
|
הטרטור הקבוע שמפריע באוזן
העיניים רוצות רק להעצם
ואני בתוכי מחפש את האופן
לעצור את עצמי איך לא להירדם
|
עיר של אוהלים שאף פעם לא נגמרת והשמש ממשיכה עוד להדוף
ואנחנו שוב רצים שוב זוחלים ושואלים מתי הסוף
|
זה המוות זה הסוף זה נגמר
השער שעד כה היה פתוח נסגר
הלבן היה אשליה ומלכודת לחיים
הרקע השחור בהחלט הרבה יותר מתאים
|
השחיקה גובה את מחיר השפיות
|
זה השקט שלפני החרדה
הספקנות מגופי כבר הופרדה
להבין שזה אמיתי וזה שורף
וזה לא עוד סימפטום שבא והולך
|
זה לא ישתנה לעולם
זהו הגורל שבתוכנו קיים
אין מעמד ואין חברה
יש רק מציאות שחורה
|
ואולי לא ניגנתי את השיר הנכון
וזה לא אני שצלצל בפעמון
ואש זה לא בדיוק סימן משמיים
והאופטימיות הזאת זה לא הכחול שבעיניים
|
שנינו כלואים בתוך אי וודאות
לא מצליחים להבין את המציאות
רחוקים אחד מהשני
והקשר שלנו מוגדר כדימיוני
|
דממת הלילה האנסופית
הרגשת פחד משמעותית
צער יגון וכאב בגוף אחד
נשארתי זומבי נשארתי לבד
|
להיות זונה זה להיות כל פעם עם מישהו אחר
להיות זונה זה לברוח ולהסתתר
זה חסר עתיד חסר משמעות
להיות זונה זה לחיות חיים של ריקנות
|
והנה שוב הסיבה היא המרחק
אני מתגעגע והתת מודע נמחק
רוצה להתניע תאוטו ולסוע עד קצה העולם
רוצה להגיע ולפגוש אותך שם
|
אין לי בררה אלא ליפול
והם הודפים אותי אל השאול
ונגמר לי הכח
וכנראה שזהו זמני לנוח
|
אני בחיים לא יתקבל
הם חייבים אותי לקלקל
להרוס את כל מעשיי
לנפץ את אושר חיי
|
החיים ממשיכים עם הזיכרון הכואב
ושוב מחפשים אחר הבן האובד
ושוב פעם הניסיון להתגבר כשל
ובליבנו לא ייצא אותו הזיכרון על החייל שנפל
|
ואולי יום אחד
אדע שאני לא לבד
שקיים מלבדי משהו אחר...
|
וזה שוב חוזר ואני כבר מתחיל לראות
איך זה חוזר ומנפח לי את הרגשות
הכל היה בעבר אבל מה קורה עכשיו
השאלה היא האם אני חוזר להיות בך מאוהב?
|
חנוק, מחוק
מרגיש עייף ושחוק
אתום,סתום
לא מסוגל לסבול יותר כלום
|
איך קרה שהדחקתי
מהו אותו זיכרון ששכחתי
אותו טלטול שזעזע את גופי
אותה צלקת שמעטרת עד היום את ליבי
|
יום הולדת
יום מחורבן
משמעות מטופשת
וקורבן אחד קטן
|
לך ילד שחק בכדור
אתה יודע שדבר זה אינו אסור
לך תיהנה אך היזהר
ששום חפץ לא יישבר
|
אני השקר
אני המתחזה
אני לא שייך לעולם היפה הזה
אני מכוער
|
ומחכה שתפתח דלת האפשרויות
שתגרום לך להבין את הטעויות
ולהוציא אותך לחופשי
ולהרגיש שוב כמו יצור חזק וממשי
|
כל מה שיש לי זה תקווה
כל מה שאין לי זה אהבה
אין את מי לאהוב
אין מי שיגיד לי שהכל טוב
|
אני כזה אידיוט איך עשיתי כזה דבר
הרסתי עולם ושום דבר לא נשאר
וברוב טיפשותי אני חוזר
ובלי להבין הכל מסתדר
|
זה נגמר כבר מזמן
וגם אני כבר שחכתי לאן
לחשוב על זה ולשאול עד מתי
ולהבין שכנראה לא סבלתי דיי
|
נותנים ביטוי לרחמים עצמיים
מוצאים רגשות לא מתאימים
אוהבים אנשים מתוך שנאה
הורסים רגשות מתוך קנאה
|
כשאמות אני רוצה מצבה בצבע שחור
לא יהיה על קברי חום או מאור
הפרחים ינבלו אחרי יום זכרוני
והבכי יתפוגג באויר העולם הזדוני
|
אני לא קנאי, באמת
אני סתם לא אוהב להיות לבד
אני לא שונא אותו
אני סתם לא אוהב להיות לבד
|
את לא איתו אבל שייכת לו
את מכחישה את זה כאילו בשבילו
את עושה מה שבא לך אבל מוגבלת
בעינייך זו דרך טובה אבל לא מקובלת
|
ואין להתחרט על דברים שצריכים להעשות מזמן
זה לא שאף פעם לא היה פה בלגן
והכאב ראש הזה לא עובר בעזרת כדור צהוב
וכנראה שהשאירו אותי פה לכאוב
|
אבל עוד לא התחיל
אני משחק אותה כאילו הכל כרגיל
סורק את השטח מחפש את החריג והשונה
את פחדי הלב להעלים אני מנסה
|
רוצה לברוח
לא מסוגל
מצב מסריח
מרגיש מבולבל
|
לפעמים אני תוהה למה להילחם
האם מישהו שצופה בי כרגע משתעמם
אומר אתה חסר טעם
אתה לא חשוב כמו פעם
|
אוהב אותך
שונא אותך
לא יכול בלעדייך
|
לא יכול לסבול
הייתי חייב לשאול
זה אותי הורס
הלב שלי מתמוסס
|
וכל יום אני מגלה עד כמה אני מושלם בשבילך
וכל פעם הלב שלי נסדק בגללך
אבל זאת לא אשמתך, זה אני
נהיה יותר אובססיבי ודיכאוני
|
אני עייף וחלומות רעים
פתרונות לא באים
כולם מתרחקים
ועשתונותיי רק מתפרקים
|
לנשום ולהירגע
לשים בצד כל דאגה
להגיע לעולם אחר שם כבר הכל יותר פשוט
כי בקלות מכל שטות אפשר ליפול ואפילו אם זה רק בטעות
|
אני לא מוכשר ואין בי מיוחד
הכל הצגה כדי שלא אשאר לבד
שמניות באוויר ואתם כל כך מתלהבים
בסך הכל כמה טריקים טיפשיים ועלובים
|
אז אולי אני צריך להפסיק עלייך לחלום ולפנטז
כי אפילו לדבר איתך אני לא מעז
|
אמא אני לא פוחד מהמוות, הוא לא ממש מאיים
אני לא כזה פסיכופט, אני סך הכל ילד שחלומו לא התגשם
אני מסתכל לו בעיניים ואומר לו שיחפש לו מישהו אחר
גם בלי עזרתו אני אסתדר
|
אני אוהב אותך אך לא יכול לעשות דבר
בשבילי שום דבר טוב לא נשאר
בתוכי פער גדול נפער
וליבי שוב נשבר
|
עולמך נשאב ממך
עולמך כבר לא קיים
מה נשאר זה החייל שבך
וכנראה שלא תשתחרר לעולם
|
לחפש עוד סיבה ועוד תירוץ
ולהסביר לה כל פרצוף חמוץ
להיות קר ואדיש לכל אחד
לפעמים יש לי רצון להיות לבד
|
הולכת למקום טוב יותר
הולכת שהכל יסתדר
מחפשת בית חם
מחפשת מקום חזק ומוגן
|
וישב על החוף חושב על החיים
למה הם אף פעם לא זזים
יושב וחושב עלייך כל הזמן
איך את עושה בליבי המון בלאגן
|
לא להגדיל את האגו
אני מספיק קטן
וגם כשאגדל האגו יהיה נמוך
כי גם אז אהיה קטן
|
עלוקה, קרציה סוג של מציק
מציק, לא מחיק, רוצים שיפיק
משגע ת'מח עם הדיעות המשעממות שלו
זה לא מעניין אף אחד מלבדו
|
את רוצה להתרחק, זה טוב
את רוצה אותי להפסיק לאהוב
את רוצה להתגבר ולהמשיך
את הכאב להטיח
|
הייתי מאוד רוצה כנפיים
הייתי יכול לעוף הרחק
להמריא אל השמיים
מהאדמה להתנתק
|
זה אותו חלום שחוזר מקץ הימים
זה חלום שבא והולך מלילות שלמים
קשה לשכוח אותו והוא לעולם לא יעלם
בשביל לחלום עליך אני אוהב להרדם
|
בא לי לקחת תת מקלע ולהתחיל לרסס
לקום ולירות בכולם בלי להסס
כמובן שאבחר את המקום הנכון והראוי
אשתדל לשמור על ראש פנוי
|
לכבוד השנה החדשה לא הלכנו לישון למרות שידענו שמצפה לנו משמרת
מעייפת ורצוי שנאגור כוחות
לכבוד השנה החדשה דווקא הזמנו פיצה למרות שידענו שאלו הן
הפרוטות האחרונות
|
ואולי, לא היו הדברים מעולם
וכל רצונותי לא יתגשמו אף פעם
וכל מה שרציתי זה שקט ושלווה
ולמה זה כל כך מסובך למצוא טיפת אהבה???
|
למה לי לקחת ללב
מה זאת אשמתי שאני מתאהב
מרגשות כוזבים
מעצבים כואבים
|
הקהל צחק
והליצן קפץ משמחה
מחאו כפיים בכל האלם
והמוקיון בכה
|
זה קורה לי תמיד
ואני זה שיפסיד
לא יעזור להתרחק
אותי זה לא יספק..
|
ואת מבולבלת ממנו כל כך
ואולי זה סתם סיפור אהבה לא מוצלח
ולהתרחק לא תצליחי לעולם
כי אם תסובבי את הראש בחזרה הוא כבר לא יהיה שם
|
רוצה לנשום אויר צח לחייך לעולם לדעת שהכל טוב
לצחוק להינות להשתגע ולאהוב
נמאס לי מכל העצבים והדמעות
ומה ביקשתי חוץ מקצת, לחיות?
|
למה אני כזה מוזר
למה ליבי תמיד נשבר
למה אני חייב להיות תמיד בחוץ
למה אני תמיד בסכנה וממנה אני צריך לברוח ולרוץ
|
בבקשה תביא לי אני מבקש
אני לא מסוגל עוד פעם מחדש להתרגש
קשה לי עם הזעה וכאבים
לאט לאט את הכוחות והאנרגיות שואבים
|
מחכים למשיח
שיהרוג את כולם
מחכים למשיח
שיפוצץ תעולם
|
מתייחס לדברים כאילו זה מובן מאליו
היא לא מבינה שאני בה מאוהב
אני לעולם לא אוותר
ובתוכי אני עדיין מחפש את החסר
|
אבל היא לא תוותר
ובכל זאת אנה להסתתר
אפעל מהר ואנסה הכל
אפילו אם בסוף אפול
|
12 שנות בזבוז וידע
אין אור אין צבע
יש מסגרת ויש משמעת
וכל הוראה כזאת מתבצעת
|
נשאב לתוך עולם בלהות
משום מה אני לא זז וממשיך להשתהות
ואף אחד לא מתערב ולא נלחם
ובעולם ההזיות הזה אני לא נרדם
|
חסרי אונים
בתוך מלחמה נמצאים
ובלי לשים לב אנחנו מהחיים נפלטים
|
אני אוהב אותך, באמת
שתדעי שאני לא מתחרט
עשיתי שגיאות
שאת מצפוני מייסרות
|
הם הולכים ביחד מחוייכים
אני לבד
הם שניים
אני אחד
|
זה עוד לא נגמר וזה לא נמשך
זה קשקוש שרק נמרח
זה חלום שהתלכלך
ולמה אני מפה לא הולך
|
את סובלת ממנו כל שניה
ואת לא רואה כלום
האהבה שלך הפכה לבעיה
רגש ההבחנה אצלך רדום
|
סוף העולם
בתוכנו קיים
וזהו היום
שתבינו שזה לא חלום...
|
ברוך הבא לסיירת אלוהים
לפה מגיעים כל המובחרים
אלוהים שולף אותנו אחד אחד
דואג תמיד שלא נהיה זן נכחד
|
איך אפשר לפגוע כך ברגשות של אדם
לגרום לו לסבול מרגשות אשם
להכאיב לו יותר ממה שהוא פגע
להראות את הכאב ולהרוס את המגע
|
כי עוד מעט מגיע סוף שבוע
ואני נהיה רגוע
ואותך אני אפגוש
|
אני לא מצליח לקרוא אותך למרות שהמצב די ברור
זה כמו לבהות במסך שחור
הראש מהסס אך הלב אומר טוב
אולי זה היצר שהספיק לשכנע אותי שנמאס לו לרעוב
|
הבלאגן הזה רק בגללנו
הבלאגן הזה רק באשמתנו
אנחנו זה אי הסדר הנגוע
אנחנו זה עולם האנרכיה הפרוע
|
העולם הוא שחור
לי אין לאן לחזור
אני הולך והולך
ואותי אף אחד יותר לא אצטרך
|
תעזבו אותי כי אין לי עתיד
מחוץ לחברה אהיה תמיד
והמצב לעולם לא ישתפר
עד שאגיע לעולם אחר...
|
קולות עמומים
עוד פעם חשש
עוד פעם מסתכלים
סיוט של ממש
|
רוצה לחבק אותך ולהגיד שאני אוהב
זה כמעט בלתי אפשרי לחיות בעולם כזה כואב
לפחד לחיות ולרצות למות בלי שום סיבה
לחפש ולעולם לא למצוא תשובה
|
עוף מוזר לא מוצא את דרכו
רוצה להמריא רוצה לברוח
לפרוש כנף לעשות את שלו
רוצה להיפתח
|
וזה פסיכופאטי וקטלני
וזהו מבט מעופף וחולמני
לבהות שעות בדבר יפה וטהור
ייצור כל כך מדהים שעטוף בשחור
|
עכשיו
אני בוכה
עכשיו
דמעה מוחה
|
למה אני פוגע בך לפעמים
משחק ת'פגוע משחק ת'תמים
מכחיש ת'עובדות ובורח למציאות אחרת
כל תגובה קטנה שלי מיותרת
|
מעופפות בחופשיות עם הרוח בלי לדאוג
לא נפתחות לפני שמראה המחוג
מאירות את השמיים האדמה והים
טסות מעלינו גבוהה ומעל כל העולם
|
תחזור הביתה ותפרוק כעסים תוציא את אשר על לבך
הרי אפחד באמת לא יודע מי אתה
תקלל, תלכלך, תשנא את כל העולם
ותגיד לעצמך כל רגע שאתה לא כמו כולם
|
קשה לחכות לדבר בלתי צפוי
לפעמים זה ברור ולפעמים זה רצוי
הסערה הריגשית שמשתוללת בפנים
הכל מסתתר מאחורי הבעת פנים
|
זו ציפיה לאור מן ההפקר
לא בטוח שהתקווה בליבנו תישאר
זו ציפיה לטוב שיחליף את הרע
כאילו שאין לנו יותר מדי ברירה
|
ואולי המלחמה הזו הייתה מלחמה של אחרים
שבאה וקטפה מאדמתנו את הפרחים
ואני מסרב ליפול וממשיך עוד לעמוד
אוחז בנשק מצדיע ורוכש יראת כבוד
|
מתעורר עם חיוך גדול
כבר שחכתי את צרות אתמול
ומעכשיו הכל יהיה נפלא
כמה טוב לפתוח עוד התחלה
|
איפה אני הולך ולאן
בודק את דרכי המתפצלת מכאן
לא מפסיק לחשוב עלייך ומפחד
וזה מהדהד לי בראש שצריך להתמודד
|
אני חנוק
אני מחוק
ואין אויר
מצבי קריטי ודי שביר
|
קנאה הורגת שורפת את הלב
שנאה וכעס הכל מתערבב
דיכאון ועצבים הכל מתגבר
בעולם שכזה לא רוצים להישאר
|
קשה לתאר כשכל פעם מחדש אותי מדהימה
להסתכל על זה שוב ולהבין שזוהי התאמה
לזרום איתך כמו נחל אל הים
לחבק אותך ולא לעזוב לעולם
|
לא יכול עלייך להפסיק לחשוב
המחשבה עלייך אותי לעולם לא תעזוב
והרגש אומר לי להתגבר
תנסה לשכח וזה יגמר
|
בנאדם צריך לדעת להרגיש
לב אנושי צריך להיות פגיע ורגיש
וזה בסדר להזיל דמעה ולהזדהות
לפחד מפחדינו וממצוקותינו הנוראיות
|
וכבר לילה בחוץ ואין ירח
הלב לא זוכר ובעיקר שוכח
מהו רגש אמיתי ואוהב
והראש נהיה יותר ויותר כואב
|
רחוק מהעין רחוק מהלב
קשה להדחיק ולהראות את הכאב
קור רוח ואדישות
מתגבר על כל לחץ ורגישות
|
את הרחמים העצמיים אני מפעיל אחרי שכל זה קרה
המוח והלב מריצים את התוכנה שעובדת במהרה
הרחמים העצמיים מדכאים את הנשמה
ועכשיו אני גמור וזקוק למכונת הנשמה
|
ריקנות זה ששוב דבר לא זז
החומר קיים אך נשאר מבוזבז
אין כוח לקום נשאר במקום
לא מצליח לחשוב לא מצליח לנשום
|
מתסכול אני כבר לא מצליח לכתוב
מעצבות אני לא מוצא דרכים לאהוב
מדיכאון אני לא יודע לחייך
ותאמיני לי שזה לא רק בגללך
|
מציאות מכאיבה
מציאות שחורה
זה יעבור
רק שאותי זה לא ישבור
|
שנים של היסטוריה נכנסים לי לראש
אין לי עמדה ואין לי מה לדרוש
געגועים מנפחים את השביזות מורידים את החיוך
וכל כולי עתוף בטונות של ליכלוך
|
כדאי שתיזהר
כדאי שתמהר
כי הם הכריזו על מלחמה
מוכנים לנקמה
|
כשאני שוב חושבת
שהכל הולך לאט
אתה שוב מופיע
מחייך וזורק לי מבט
|
שוב, זה מכה בי ועוצר במכה
שוב, זה חודר בעוצמה חזקה
שוב, איך נפלתי וחולשה
ואת, עוד נקודה רגישה
|
אני חופשי ומאושר וכבול באזיקים
אני עושה מה שבא לי אבל מרחוק אותי מחזיקים
הם לא יבחרו בשבילי על מה לחשוב
הם לא ידעו את מי בחרתי לאהוב
|
זוהי תקופה של אי וודאות
קשה לי להתחבר למציאות
הכל מתנהל אותו דבר
שום משבר לא נפתר
כאילו ששום דבר לא ישתנה
|
אני אני אני ואני
בחור דיי רציני
קצת חשדני
קצת מרדני
|
אני רוצה למות לא יכול לחיות יותר
אני חייב לחיות אני צריך להישאר
אני רוצה לברוח מכאן הרחק
אבל אני קשור ולא יכול להתנתק
|
וביום שחשבתי שהכל בסדר
חשבתי שהכל נהדר
לא ידעתי ממש מה קורה פה
לא ידעתי שאין יותר מחר
|
רעב וצימאון זה תאווה לחיים
להתרומם אל על ולהמריא לשחקים
לאחוז באהבה שלי בכל כוחותיי
לפני שהאהבה תוציא אותה מחיי
|
סקס מלפנים וסקס מאחור
אבל אליי תמיד רצית לחזור
זה מה שתמיד עשית
זה מה שתמיד עשית
|
החיים קצרים וצריך לממשם
אתה לא תוכל להנות מכל דבר שקיים בעולם
תהיה אתה ואחר כך תחליט
אל תנסה לחשוב ואחר כך לקבל תפנית
|
קשה רע ובעיקר מפחיד
זה חוזר ומכה תמיד
להסתכל בשקיעה ולתת חיוך של תסכול
להרכין את הראש ולחכות למבול
|
התמונה כה ברורה וחדה
והכל עובר לנגד עיניך
אתה צועד בבטחה
למרות שאינך יודע לאן יובילו דרכיך
|
אולי אני באמת כזה מפחיד
מלא ברוע ורוצה את העולם להשמיד
מכניס את אור הגיהנום אל תוך נשמתי
ואף אחד לא יוכל לעצור אותי
|
התת-מודע נוגע בי משנה את היוצרות
ופתאום הסברים למעשים ומחשבות מוזרות
הכול מתברר בשוק גדול איך קרה ומה יהיה
נמאס לי לחשוב על מה שקרה
|
אומרים שהאביב מגיע בחודש ניסן...
|
הצבא בונה עתיד, הצבא אף בונה לך מצבה ואפילו חוקק את שמך
עליה, והכל למען המדינה.
זה לא בשבילי, אבל יש לי מוסר ואני אמות לי אי שם בלבנון כי
בסך הכל אין לי ארץ אחרת!
|
אלוהים אני שונא אותך.
קל להאשים ולהגיד שזה בגללך,
אבל אתה לא קיים בעיניי,
ושום מכשול לא עומד לפניי.
|
הוא תמיד יהיה כוכב זוהר ולבן
אני תמיד יהיה שחור...
|
והנה אני שוב אשם
זו הייתה הקונספירציה שלי, להתנקם
לשים לך רגל ולהכשיל אותך בכוונת תחילה
הרי אף פעם לא הייתה בייננו אהבה גדולה
|
מהי הזקפה הלאומית?
בטוח שהיא קשורה ללאומנות ולגאווה היהודית כשעוד אחד מאותו
הגזע מגיע לכותרות החסרות תקנה בעולם הצבוע, הגזעני והרועש
הזה.
אולי זה מתחיל בכל הקונפליקט בין דתיים לחילונים בין ספרדים...
|
אני יודע שזה היה ממש מזמן ומאז עברו שנים על גבי שנים
מאז עברתי הרבה תהפוכות
חיי לא השתנו לגמרי אבל קרו לי דברים משמעותיים
בלי להעליב, את לא היית משמעותית
|
אני הכבשה השחורה שברחה מהדיר
שלחו את השטן שאותי לשם יחזיר
אבל הוא לקח אותי למקום אחר
בוודאי ששם אני יותר יסתדר
|
זה ממש מעניין... מאוד מעניין... איך זה קורה לי ככה סתם...
ממש סתם... כאילו תארו לעצמכם מצב של משהו... טוב עזבו
מישהו... תארו לעצמכם אותי... אביב זוהר המכונה גם כ: "אביב
זומבי" ...
|
אז למה זומבי?
למה, הרגע הסברתי. אז למה אתם עדיין שואלים תשאלה המזדיינת
הזאת?!
אביב למה אתה הולך רק עם בגדים שחורים?
|
חברים... ממש חברים...
עם חברים כאלה אני מעדיף לחזור לתקופה שהייתי לבד... תקופה של
4 שנים מחורבנות שכרגע נראות כיותר טובות ממה שקורה היום כי
לפחות אז לא הייתה לי עוגמת נפש שהחברים שלי ככה מתנהגים כי
אז... לא היה לי חברים.
|
ואולי כך זה ימשיך להיות, אתם תמשיכו לקחת ולא לתת ואני ימשיך
לתת ולא לקבל, אתם תחיו את חייכם באושר ועושר ובכיף ואני ימשיך
לסבול ולבכות מכל שטות ולרחם על עצמי כי בסך הכל....
אני ילד מזויין!
|
אביב זה בעצם אני וכל כינוי בא ממשהו מסוים שעבר במסע חיי, אם
זה החבר הכי טוב, אם המפקד שלי בצבא או סתם מישהו שהכיר אותי.
|
מרמור, לכולנו בסופו של דבר יש רגעי מרמור שגורמים להם לעצב או
לשברון רגעי ולפעמים השברון הזה גדול משחשבנו.
|
האם הייתי בן זוג טוב? שאולי מה שנראה לי מבעד לעיניי הם האמת
לאמיתה ואולי אני משקר לעצמי וחושב שאני משהו כשבעצם אני משהו
אחר לגמרי?
אני רואה בעיקר את המחמאות שאנשים אומרים לי אבל האם אני מספיק
פיקח לראות גם את החולשות והחסרונות?
|
"יהיה בסדר, הכל מסתדר בסופו של דבר"...
זה לא נדוש מדי להגיד את זה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ומסתבר
שזה לא יוצא מהתת מודע, חבל.
אני אהיה בסדר ואני יודע שהמצב יסתדר.
|
אין להם זמן? סבבה מבין, הפרנסה יותר חשובה מהמתנה הטיפשית
הזאת. והאחים שלי, כאילו, מה, גם להם אין זמן? ולחברים שלי גם
אין זמן? כאילו מה זה חד צדדי? רק אני משקיע רק אני זוכר לעשות
ואת כל השטויות האלה???
|
כי אולי הצבא הזה גמר אותי סופית והפך אותי למכונה בלי רגשות,
בלי תחושות וללא לב אנושי, אבל בכל מקרה כנראה שבסופו של דבר
לא השתניתי, ובכל זאת נשארתי אני... נשארתי זומבי.
|
בכל מקרה, מסר קטן לאומה:
"אם אתם לא מבינים אותי, אל תתערבו בזבל שלא שלכם".
כי בסך הכל, את הכל אני עושה בחיוך אחד גדול, והנאה עם הרבה
סיפוק, ובעיקר בלי פחד.
|
"זה לא יילך ביננו...", "זה לא אתה זה אני...", "אתה בנאדם
מדהים וממש מתוק אבל אנחנו לא מתאימים...", "אני לא חושבת שאני
בנויה לקשר כרגע בשלב הזה של החיים שלי..."
|
פעם הייתי זומבי... קודר, אפלולי, מפחיד - מת!
פעם הייתי זומבי... שיער ארוך שמכסה ת'פנים, בגדים שחורים,
פנים שלא מראות על פחד, אימה ובעיקר על מסתוריות גדולה
עכשיו כבר לא
|
יוליה שלי... כן כן הסיפור ממשיך להסתבך והסוף... מתחיל
להתרחק... בכל מקרה זהו המשך לרומאו ויוליה.
|
אתם מכירים את המחזה "רומיאו ויוליה"?
אז אני לוקח סיפור אישי שלי ומדמה אותו לרומיאו ויוליה... אהבה
אסורה ובלתי אפשרית... טוב אני תמיד מגזים... אבל אולי קרה לכם
שפגשתם בחור או בחורה והתאהבתם במבט ראשון... כמה
רומנטי...ופשוט לאט לאט התחלתם להתאהב... אבל לא
|
אלוהים...
טוב, אני רואה שעוד לא התבגרת אז כשתרגיש שאתה מספיק בוגר לצאת
ולהתמודד עם הבעיות שלך אני פה.
טוב, יאללה, קדימה החוצה, יש לנו עוד חיים שלמים...
|
ומי יודע אולי היום בלילה כאשר אני...
|
כשחושבים על זה לא ממש יודעים מה להגיד ברגע כזה
אז לא אומרים
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
אלוהים בוא
הבייתה בא לי
עלייך בעכוז.
אחת שעושה
בעיניים, בשיער
ובכלל חולת שפת
גוף. |
|
