|
1.12.60 באתי לעולם
קטנצ'יק כחוש חולה
הרופא הביט מישש בדק ואמר
חולה הקטן, נטפל ננסה נראה
בתוך שלושה ימים נדע לבטח
יחיה, ימות
חלפו 46 שנים ואני חי ובועט
כותב כותב וכותב
רכשתי כבר ים מגירות
והן עמוסות
וגם חלמתי מאז ומתמיד לעמוד על במה
לא יצא
אז מצאתי במה, לא פחות מכובדת
ועכשיו הזמן
לרוקן המגירות.
.
למשרד נכנסה אישה כבת 35, שער ארוך, גוונים בלונדיניים, עיניים
כחולות מדהימות המביעות עצב רב. היא הייתה אישה ילדה יפיפייה.
גובה 160, רזה משהו, לבושה במכנס שחור ובחולצת טריקו כחולה.
היא הביטה עמוק לתוך עיניי ואמרה לי: "אתה בדיוק כפי שתיארתי
לעצמי, אני רוני."
|
מרגע שמבטינו נפגשו היא ידעה, אפשר היה לחוש זאת בעיניה. היא
שכבה על דרך העפר שליד ביתי, מבוהלת שרוטה וחבולה. היא השמיעה
קול חלוש וכל גופה רעד. רק עיניה היו חזקות. המבט העביר בי
צמרמורת. לא יכולתי להסיט את מבטי.
|
|
"עקב עומס,
אפשרויות העריקה
חסומות כרגע"
צה"ל מסביר לץ
סופית למה הם
לא יכולים
לוותר לו על כל
העניין הזה של
צבא. |
|