|
נולד בשנת 1981, כתב עד היום בעיקר למגירה. בגלל
היותו בפרוייקט תלפיות בצה"ל, ימשיך להיות חייל עד
2008.
כותב בעיקר בעתות של עצב, לכן רוב היצירות עצובות...
הגבר האחרון עלי אדמות ישב בדירתו החמימה והנוחה.
|
הוא ביקש את נפשו למות. למעשה, נפשו ביקשה אותו למות.
|
הוא הלך בשביל. השביל היה מסומן היטב ואי אפשר היה לטעות בו.
|
הבטתי בה משילה את השכבות העוטפות אותה
|
רק כאן, בתוך התא האפל, הוא ידע שהוא חופשי. חופשי סוף סוף.
|
פתאום הכל נדם וכל מה שיכלתי לשמוע היה את לבי פועם את פעימתו
האחרונה.
|
שלושה ימים ,רק שלושה ימים נשארו עד סופו המוחלט של העולם.
|
כי לא נפגשנו מעולם, ואני לא שמעתי את שמך
ולך אין מושג מי אני, למרות שאני הוא זה בחלומך
|
אומרים שזה לא בשבילך
אבל אתה נשאר
|
אז למה לא תהיי שלי, אולי לזמן קצר
אז למה לא תהיה שלי, אולי רק עד מחר
אז למה לא רק שנינו, לברוח מכולם
אז למה לא רק שנינו נשכח את העולם
|
תמורת חיבוק אחד
הייתי נותן הכל
רק להפסיק לסבול
|
כי החלש לעד חלש יהיה
והחזק יקצור את פירות התהילה.
|
והספסל שלנו כבר לא היה שם
|
ותבלע הארץ יושביה
ולא נודע כי באו אל קרבה,
|
מין חזיון תעתועים שחוזר ומטריד
ולא נעלם מן המחשבה
|
לא יכול לקנות יותר
כי אין למי ואין למה
|
כמו טיפה
אני מתאדה אל השמיים
ומסתכל למטה על העולם
|
לפעמים נראה
כאילו כל העולם
נוסע בהילוך מהיר,
ומשאיר אותך ללא רחמים
זרוק על הכביש המהיר מאחור.
|
ורק לב אחד פועם
בתוך כל השממה הזאת
|
פתאום ברגע קט, נשבר בי משהו דק
|
רציתי לגלות עולם שהוא שלי בלבד
|
פתאום נכבה האור בחדר
פתאום נהיה קצת קר
פתאום נהיה קצת שקט, והכול נדם.
|
נוסע ברכבת לאינסוף
אני מביט חזק בנוף ומחפש
פרחים סגולים ומנוחה
|
שדות גן עדן
כבר לא יהיו שלי
|
שניים שניים
הם עולים לתיבה
זוגות זוגות
זכר ונקבה
|
אני שמן, שעיר וקירח.
באמת.
לא, לא... זה לא צורה של תיעוב עצמי, אלא פשוט ציון קר
ומציאותי של עובדות.
|
תמיד עולה לי הרעיון,
לאיזה שיר טוב, או סיפור,
או איזו פואמה קצרה,
שבדיוק תביע את מה שאני מרגיש,
או מה שאני חושב.
|
רק אני נופל חלל, פעם אחר פעם.
ואת לוחמת שם, בשני הצדדים.
|
פתאום ברגע קט, נשבר בי משהו דק
|
|
|
