|
החיים הם מסע,
החל מהינקות וכלות בבלתי נמנע...
זהו מסע ארוך ומפותל בין הרוחניות לגשמיות, בין
החיפוש למציאה.
ישנם זמנים של בלבול, ימים של תסכול.
רגעים של בדידות, וכאלו של אהבה ותשוקה...
זכרונות מהילדות, מול החיים שרצים, דקה אחר דקה.
ובתוך כל הזמן הזה- וכל מה שיש כאן ומי שקיים
בעולם.
נמצאת אני, והנה אני בת 20...
התחלתי לכתוב בגיל 15 ומה לעשות?!,
התמכרתי...
ועם הזמן הגמילה נעשת יותר ויותר קשה...
לי זה עושה טוב,
מקווה שכך יהא גם לכם :)
בלאט מתגנבת חמדתי,
אותך רוצה
לאט משנה אותי.
ואני חווה.
|
שלח לי מלאך שיאהב אותי מבין כולן.
|
נשבעתי שאותך לא אשכח אוהבת אותך כל כך (אח) אתה לי אח אתה,
אתה כמו אח.
|
אבד הלהט,
משגל המילים נמוג.
כואבת.
|
בעט נובע ללא דיו, בפה ללא מילים.
כמו שיר ללא תווים, עם שמש בלי ירח,
רק שביל של כוכבים.
|
החיים בכף ידי
זה הזמן להשתטות
|
ילדי שאהבתי, ארז תרמיל ערכיו.
קיפל זיכרונותיו בתוך לבי -
השאיר חפציו שאהב.
כך זה לדאבוני בארצנו....
|
בעולם של כאב,
הבדידות היא מלנכולית מכולן
|
מחפשת לי שבילים בין תפילות לאלוהים-
בין אדם לאדמה.
|
אף אחד לא ידע את סודה,
החיים הם משחק- היא מסרה את לבה.
|
מבטך וחיוכך הנצחי,
צופים בזמן עומד מלכת - בממלכת האנשים,
אנשים כמותך, קטנים אבל - גדולים.
אם תשאל לדעתי,ראויים להתהלך בין מלאכים.
|
ואולי
כאב חוזר עוד יחלוף.
ויהייה זה דיוקן עצמי או ציור ילדים?
לא, אלו
חיים של קשקוש.
|
כותב בדחיקות, ילדי.
את שארית חיי.
לך - מילות פרידה.
נו' שנות ועוד,
אהובתי, גאוותי, אושרי היום-
למות- למענ ך.
|
הרקבון נמצא בכל מקום.
גם במקומות שאין אוויר.
האושר אחז בתות שלי,
אחז ולא הרפה.
|
להיות הגשם הראשון שיפריח אביב באמצע אוגוסט.
אמן.
|
|
|
אם כל החתולים
נזללים על ידי
תאילנדים שאין
האמת לאמיתה
בראש מענייהם
בימי שישי, הרי
שיבוא סוף כל
סוף קץ לרשע
בעולם- בתנאי
ש... מה?
זוזו לסטרי, 247
בפסיכומטרי |
|
