|
מה שווה אדם בודד ביחס לעולם ולזמן?
ומה שווה כל הזמן שבעולם ביחס לבדידות האדם?
תמיד כשאני נתקל בנושא של הגדרה עצמית ההסבר המידי
הנדרש מפנה מקום להרהורים. מי אני? מה אני בעצם? -
מופיעות השאלות בנוסח של "מי אנחנו ולאן אנחנו
הולכים?"
ולמרות הכל, אנסה להביא לאורחים בדף היצירות שלי
פיסות מידע מתומצת על עצמי.
ובכן: אני שרוי בגיל התבגרות מסתבך (התפגרות אם
תרצו), באתי לעולם בקיץ 84, יליד גרמניה, שמיניסט
במגמת תיקשורת, מודע לנטיותיי ההומוסקסואליות, כותב
סיפורים (ולא רק) שעוסקים גם בתחום זה, את העתיד
רואה כצורת דף טיוטה מבולגן ואת העבר מסורבל עוד
יותר, חיי בעיקר על-פי העונות המתחלפות של מצבי רוח
(לרוב דיכאוניים), מוצא במוזיקת רוק מקום מקלט, מנגן
על גיטרה כדי לשכוח את עצמי, מאמין בדרך של החופש,
למרות שמשוכנע שבמציאות אין דבר כזה, מתנדב באמותות
כמו 'תנו לחיות לחיות', רואה בבעלי-החיים את התמימות
והאנושיות שכל כך חסרה ברוב בני-אדם, בוחר להסתמך
באידיולוגיה ייחודית לי ללא פשרות מיותרות, יצור לא
וותרן במיוחד, גם אם מכבד כל עצה שהיא, מבלה זמן רב
ייחסית עם החברים שלי, שיקרים לי ביותר, רגיל לאכזב
אנשים גם אם לא מתכוון לכך, לעתים רבות בחור גם
להתבודד... נגמר לי האוויר!
אתם תמצאו אותי מסתתר אי שם בין רצף המילים
והשורות...
''אינני מסוגל יותר ואתה יודע את זה, אתה יודע הכל, לצערי
אפילו יותר מדי. מבין שתי אפשרויות, שהגבול שלהן דק וכמעט בלתי
נראה, בחרתי בדרך הקיצונית. בסופו של דבר הבנתי שאני לא בנוי
לאהבה, ובמיוחד לאהבה כזאת...''
|
הרוח פיזרה את שיערו חדור זיעה קרה. קמתי ופסעתי הלוך ושוב,
חוסר הוודאות הרס אותי מרגע לרגע. ניגשתי אליו וקירבתי את הפה
שלי לאוזנו. העליתי קול חלש ורופף, ''אתה יודע מי מבין
שנינו... מי רצ...קיבינימט, הרג אותו, אם בכלל?''
|
הם קראו לו ''חושך'', אך מפי נשמע תמיד שמו האמיתי, שחר. הם
הוליכו אותו שולל, בזמן שאני דגלתי בגילוי לב, כך הוא ידע שבכל
הזדמנות יוכל לסמוך על היושר שלי. הוא היה הדמות להערצת הקנאים
והצבועים שהקיפו אותו, בכל כוחי ניסיתי להצילו מידיהם. הם פגעו
בו ואז לראשונה
|
אני חיה מטורפת שלא מצליחה למצוא שפה משותפת עם אף אחד בעולם
הזה. עד היום נשארתי להיות זאב בודד בעוד שלאריאל היה ים של
חברים. אני יצור חסר לב, חלאה גועלית, חייזר רעב לחיים של
בנאדם נורמלי - זה מה שהסבירו לי במשך השנים ובסופו של דבר
קלטתי שזה באמת מה שאני ול
|
אותו יום היה יום המזל שלי, קבעתי זאת כשאני מביט מעבר לחלון
בתל-אביב, הנוצצת של הלילה. זהו המקום הקסום שלי ואני השליט
היחיד כאן, הנסיך הקטן של העיר הגדולה. בשעות מאוחרות אלה אני
רגיל לחבוש על פני את המסיכה שמעטים מכירים בה אותי.
|
לגרום כאב זה כמו לנעוץ סכין חדה בגוויתו של איש מת.
''אביב, אמץ לך גישה זו, היא היחידה שיודעת לרפא פצעים. הרי יש
לך את כוח הלחימה הרגשי''.
|
היה זה קול נשימה חנוק, ההולך ומסתעף. הקול, שהיה קרוב לנהימה
חייתית, בכל רגע קרב אלי יותר ויותר. הקול הנתעב הזה, שהיה
יכול להשתייך רק לאדם אחד בעולם. ''אתה עדיין דבק בהחלטה שלך
להירקב שם?'' פנה אלי אבי.
|
הצילומים היו מפוזרים על המיטה שלי, על פני שמיכת הפוך, שהייתה
מאז ומתמיד ידידתי הנאמנה לשעות הבדידות. השמש בקעה במפתח
החלון, נותנת מעבר חד של מין אור לבן וחולני, והבוקר היה כזה
מלאכותי, שבא לי לבכות פתאום...
|
|
אל יו ניד איז
לוב.
צרצר, מחלטר
כקופירייטר של
לוב. |
|