מאחר ומי שקורא את זה בטח יושב, אמליץ לו להזדקף
לרגע ולמתוח את אבריו. הדבר יחזיר תחושה נעימה לגוף
והקורא יבין כמה זמן הוא ישב מכופף מול המסך. הקורא
יניד בראשו תוך פליטת "מה אני דפוק, מה זה כל
היוצרים-שמיוצרים האלה?! מה אני שורף פה ת'זמן
שלי?"
אולם אז יבין הקורא שאין לו ממש מה לעשות חוץ מלקרוא
יצירות של אחרים וכי הוא משתמש בזה כדי לברוח מהחיים
האמיתיים שם בחוץ. לכן הוא יחזור אט אט לתנוחת מסך
("אה, רק נראה מה יש לזה לכתוב, וזהו...") ויילך
לישון לבדו רק מוקדם בבוקר.
אה, ותהנו- כבר אמרתי?

האלמונים סיקרן אותי לדעת איזה מין טיפוס זה ה"אלמוני", כזה שלא היה בשום תכנית ולא השתתף באף פרויקט. חקרתי מעט ושמעתי שאחד כזה גר לא רחוק מהאיזור (לא אגלה בדיוק מחשש למבקרים) והחלטתי לבקרו. קבעתי ללכת יחד עם ידידה שהכרתי פעם באודישן לריאליטי "נאנסות במועדונים".

גילי - המשוחרר הפדופילי גילי חיפש משמעות לחייו כשמצה"ל הוא סוף-סוף יצא הוא לא האמין שממש עד עכשיו לא ידע בכלל מה הוא רצה