|
ליבי עוד מעורער, אני לא שקט מבפנים ויודע שמשהו קורה,
אני נכנס לחדרי המואר באור פלורסנט מלאכותי, סוגר את דלתי,
שקט, מנסה למצוא תשובות לשאלות שאיני יודע לשאול.
|
הלוואי ושלא תיפתח הדלת הארורה לעולם,
ונצא אל האוויר המזוהם,
שם כולם שחורים, רק דבר אחד הם מחפשים,
שם הכל שונה,
שם את כבר לא שלי
|
ה-10 לדצמבר יום שני,
אני לומד להרוג,
אני נשכב על הרצפה הקרה,
הגוף רועד, לא נוח, לא רוצה
|
אני לעזאזל בן 18,
עם שיער קצוץ ושעון מגושם,
מנסה ללא הצלחה להכין את עצמי
נפשית ופיזית כאחד
|
הם נופלים למעלה אל השמים,
זה היה בעיתון,
בעמוד האחרון,
כולם בכו,
צקצקו עם השיניים,
לאף אחד זה לא באמת אכפת
|
בוכה יותר מכולכם,
אבל בדרך שלי
|
חשבתי שלעולם זה לא ישוב,
אהבה
|
זהו בכבודו ובעצמו אדון כסף,
חתיכת הנייר הזו, שמצליחה להרוס אותנו.
|
|
|
עורכי דין הם
כמו מקלוני
אוזניים.
ההסבר הרבה פחות
מצחיק.
אביה האיום. |
|
