|
גילו של אביב כגיל מילותיו וכל קיומו על יצירותיו
עומד.
פתוח לכל מחשבה קשוב לברק של המצאה.
מחפש, למרות שהחיים למדו אותו שלא קל למצוא.
סטודנט.
חבוי.
ובעיקר להוט לכתוב.
בלבו של שום מקום מצויה קופסה ובה צפורן של פיל סיאמי
(באראנכד - הסוף)
|
זה נשמע כמו פתיחה לתחרות קללות בין ילדים. אבל זה היה רק
המשפט הראשון שאמרתי לאיש עם המשקפיים העגולים שישב מולי, מקפל
רגל על רגל כמו אשה.
|
כל הזמן התמונה שלו מרצדת מול עיני כמו סרט שרוט של תקליט
ישן.
שלולית מתרחבת בזוית העין וטיפות עגולות וחמות החלו מנטפות
בקצב, כברז חלוד שגומיותיו לא הודקו.
|
|
|
לאחר שקראתי את
תגובותיכם
הנלהבות
(!!!)לכתבותי
הגרועות ביותר,
רציתי להודות
לשניכם שהוצאתם
לי את החשק
לכתוב, אני לא
אשרבט יותר אף
מילה על שום
פיסת נייר
מקומטת בחיי!!!
למען האמת, אני
הולך ברגע זה
לתלות את עצמי
מהוילון של
המקלחת, ואני
מקווה שאתם
מרוצים
מעצמכם!!!
בימאיסט במשבר |
|
