|
עליו להיות חסין קדוש. והוא כולו נזר אש טהור. הוא
אחד ויחיד, ואין שני לו ואין זולתו. הוא היה והווה
ויהיה, ולנצח ישאר כמות שהוא במהותו.
הוא האני אמיתי, היחיד שקיים.
והוא אני.
וכך עברו להם ימי הקיץ החמים של חיים: הוא היה מסתובב עם
החברים, הולך למסיבות, מועדונים למיניהם, לקולנוע מדי פעם,
ובשבתות היה הולך לבית הכנסת.
|
וכך הם משחקים להם- מסירה לפה, בעיטה לשם, והכל בליווי צעקות
ופקודות.
|
בהתחלה הם בהו בי בפה פעור ואישונים רחבים. ואז הגיע הצחוק
המתגלגל, כי אחרי הכל לא כל יום רואים מישהו מלוכלך מבוץ מנסה
לטפס על עץ כשהוא לבוש בתחתונים
|
ראיתי אותו, בגודל מלא עם עיניים עצומות. זנב ענקי וטלפיים
גדולות. שתי זרועות לא קטנות וכנפיים סגורות. דרקון אמיתי כמו
באגדות.
|
הוא חושב שאין לו מזל. ככה נדמה לו.
תמיד מכניס לראש את השליליות שבחיים. את הצד הרע שבכל דבר.
מתי כבר תלמד? אני אומר לו.
בחיים אין רע, יש רק טוב. "רע" זה רק אשלייה שהאדם יצר לעצמו.
הוא לא מאמין לי.
|
אתה יכול להגשים משאלות?
בוודאי ובוודאי.
אז תגשים לי משאלה.
ומה היא אותה המשאלה?
אני רוצה חצי ירח.
|
..ואתה פונה חזרה לכיוון הקופסה המקוללת, מרים את הכלי למעלה
וגבוה, אומר את נוסח ההשכבה לנפטר..
|
תמיד שאפתי להשיג את האמת. כמה אירוני שעכשיו, אחרי המסע הארוך
שעשיתי בשבילה, היא מכה בי בכל כוחה...
|
לכבוד ירושלים אהובתי, עיר הולדתי ובירת מולדתי, החלטתי לכתוב
מכתב כדי לבטא את אהבתי.
|
הייתי בארה"ב, הייתי גם בסין.
בגרמניה ורומניה ובריטניה ואוסטרליה,
|
יצאנו אל השדה המוקף עצים ועשבים. הרוח נשבה לאיטה.
"הביטי", הוא הצביע. "את יודעת למה העולם הוא עגול? כדי לרמז
לנו על גלגל החיים, שנדע תמיד שלכל דבר בעולם יש התחלה וסוף,
ושנזכור שלכל מעשה שנעשה תהיה תוצאה והיא תמיד תחזור אלינו".
|
היה היה איזה אחד משועמם ומשוגע, שהחליט שקוראים לו דוד של
משה. את השם הזה, הוא לקח משיר ששמע פעם במחשב של דוד שלו.
אז בכל מקרה, דוד של משה היה משועמם רציני.
|
הדבר שאני הכי אוהב בקורנפלקס, זה את הסוף.
|
איך הוא נע בקלילות, ממש לא מרגישים. הוא זורם חלק עם היד...
|
It ain't no summer anymore, boy,
It's now cold and rain.
Ain't no summer anymore, boy,
You must' understand.
|
אחי היקר בשבילי אתה כמו פרפר:
סמל של נצח וחופשיות,
סמל של יופי והתחדשות.
|
איש זאב עטור שרירים,
נודד בודד ימים ושנים.
הבדידות העצובה, שאוכלת את ליבו,
שורפת את נשמתו אשר בקירבו.
|
ילדה יפה עם עיניים ירוקות
שבתה את ליבי, עשתה בו שמות.
ואחרי שאמרה, שאלה וחזרה,
הלכה לה פתאום, ללא שום התרעה.
|
הלוואי ואזכה לראותך בעוד 10 שנים,
אם לא אחזור שוב לגלות,
או אם בכלל אתקיים
|
ביחד, גם בתקופות קשות.
ביחד, גם עם כל הצרות.
ביחד, ולא לבד לעולם.
ביחד, הם המושלם.
|
ביצוע חד פעמי,
של ברקים ורעמים וגשם זלעפות,
לפני הסוף הקרב.
ואולי יהיה טוב?
|
ברחובינו הצר גר אדם אחד מוזר,
הוא יושב בביתו ולא עושה דבר.
מדי יום הוא הולך לחתום בלשכה,
כבר שנתיים שהוא מחוסר עבודה...
|
אם מחר,
יהיה יום יפה כזה,
לא חם ולא קר,
|
פעם רביעית, אדם פשוט. לא יותר.
אן לו עושר וכבוד.
את אומנות החרב כבר איננו זוכר.
גם לא אחד שיודע להתל בנשים.
בסך הכל רגיל בין אנושיים.
|
הגיע הזמן לבכות, להכות, להזיל דמעות. כי הפסדתי את מה שמעולם
לא הייתי אמור לקבל.
|
את פרתי ברפת את לי על טבעית.
את כל היום נחלבת לא בעייתית.
את בשבילי יותר מהמכונית,
את הריח המסריח, הפרה ברפתי.
|
צייר לי תמונה
עם כבשה לבנה ותלתלים,
ודשא ירוק ושדות וכרמים.
|
הכל מתחיל דרך המצלמה.
מביטים, ולפעמים גם מחייכים.
לא תמיד, רק אם רוצים.
|
בחלומי, והנני רואה אותה, עלמה יפה ואלמונית.
אך רק מרחוק אביט בה, בלי יכולת לגעת, להרגיש.
|
חסין כדורים
חסין אש, מוגן מפני מים
מבודד קור וחום
|
יושב המלך על כס המלכות,
על ראשו כתר זהב, והוא עטור סמכות.
מחוקק חוקים, משפיל ומרים,
וכמובן שהכל בחזקת השרים.
|
עיני שקד, נוצצות ומבריקות, בוהות להן.
עיני שקד תמימות ויפות, מביטות על העולם.
|
לפעמים אני נדהם מעוצמת הזמן.
איך שהוא משנה את העולם, ברגע אחד קטן.
|
ואמא, עכשיו עם דמעות זולגות מעיניה,
מוחה באצבעות רכות על לחייה.
והיא עונה בקול שבור, לבנה הנאהב,
אביך...אביך עזב...
|
שפה של לחיצות במקום מילים.
שפה של מקשים, של רווח ופיסוקים.
|
תביא משהו,
אבל שיהיה קצר ולעניין
משהו קליל ולא חפרן
משהו פשוט אבל גם מתוחכם
|
היום אני יבש, כמו עץ אפור בימי החורף. חסר רגש, חסר אכפתיות.
אין בי רצון, לא כמו שהיה לי פעם. שבע-דאגות ואכזבות אנוכי.
|
יש לי את הרצון, התקווה והכוח לחיות, עם או בלי הבדידות. אסתפק
בבדידות הזאת לעת עתה, בידיעה כי ברגע שהיא תלך, לא אהיה יותר
בודד... ואולי בעצם, אשוב להיות בודד - מאותה הבדידות שאחזתני.
|
רגע לפני שהכל קרה, רגע קצרצר, ממש אלפית השניה, הסתכלתי לתוך
עיניו, עמוק לתוך העיניים שלו, והוא לשלי,
|
יש תכניות מעצבנות כאלו שכל הזמן הן מגישות את אותו תוכן רדוד
ופוגע - פלוני אמר כך, פלוני עשה כך, פלוני אכל מאכל מסוים
ואמר שהוא טעים/ לא טעים, פלוני הלך לשירותים בשעה X ויצא משם
בשעה Y, בשעה טובה ומוצלחת... פלוני פה ופלוני שם, ואני שואל -
מה??? גם בשירותים
|
ובכל דבר שרק ארצה להנות ממנו, אני צריך לעמול הרבה, לעבור כל
כך הרבה קשיים וכאבים, ואז, כאשר סוף סוף הגעתי ליעד שאליו
יחלתי, הוא מאכזב אותי שוב ושוב, עם הליווי המעצבן של כאבים
וצער. ולבסוף, כאשר נפטרתי מההרגשות הרעות, חוזרת תחושת הרעב
האין-סופי, שאומרת לי
|
בדידות. מילה אחת שמכלילה שלושה דברים - מוות, קור וחושך.
בדידות, המילה המתאימה ביותר כשאני נזכר בה.
יפה כלבנה, והעצב נישא בעיניה. איני יודע מתי והיכן, אך אני
בטוח כי הייתי שם
|
אלהים, הוא מאוד פשוט. הוא הולך עם נעליים קרועות, שסועות
ובלויות.
|
בהתחלה זה עג'אם. אח"כ זה נהוואנד. עושה סוויטצ' לביאת ומשם
לכורד. ולקראת הסיום, המקאם הערב עליו, הלא הוא חיג'אז.
|
דוד של משה הסתכל עליה במבט היעני מרוקאי עצבני שלו
|
תשעה באב, תאריך שכל יהודי שמע עליו, תאריך כזה די מרתיע,
כנראה בגלל הצום. אבל יש עוד סיבות שאמורות להרתיע אותנו
בתאריך הזה.
|
גבירותי ורבותי! בואו בהמוניכם לתור את הארץ המסקרנת ביותר,
הארץ המרתקת ביותר, אחד המקומות הידועים והמדוברים ביותר בכל
הזמנים - הגהינם!
הצטרפו אלי במסע אל הגהינם, מקווה שתפיקו הנאה (או לקח)...
|
אל הארכיון האישי (11 יצירות מאורכבות)
|
|
