|
גופה כחוש כל כך ובעטיו בא גם עוללה כחוש ושברירי אל העולם.
אולי זה אינסטינקט אמהי, או אולי רעב נורא, שממריץ אותה כעת.
מי יודע. כך או אחרת, הסערה המתקרבת, המתכרבלת בתוך הרחש
המטריד של העלים, מאיץ בה למהר. למצוא מזון ולהחזיר אל בכורה
את פטמותיה המצומקות.
|
לזכותו ייאמר שדרכו הפתיינית הייתה משובחת, שלא לומר משומנת
היטב ומקצוענית לעילא ולעילא.
בתחילה רק טפטף רמזים קלושים, כמו הזרעונים על שביל הטשטוש
שהוא יודע ליצור באמצע השמורה עם מגב. מחליק את הקרקע באהבה,
מותח אותה כמו שמיכה בבית מלון ומפזר גרגירים...
|
|
|
הרבה אנשים באים
אלי ברחוב
ואומרים לי, אז
אתה בועז רימר,
הא?
ואני אומר להם,
תיזהרו כשאתם
מדברים שטויות,
לפני שלא יאושר
לכם אף סלוגן.
זה שמאשר את
הסלוגנים מתכחש,
ומדגים בעזרת
לום ואלימות
יתרה |
|
