|
גופה כחוש כל כך ובעטיו בא גם עוללה כחוש ושברירי אל העולם.
אולי זה אינסטינקט אמהי, או אולי רעב נורא, שממריץ אותה כעת.
מי יודע. כך או אחרת, הסערה המתקרבת, המתכרבלת בתוך הרחש
המטריד של העלים, מאיץ בה למהר. למצוא מזון ולהחזיר אל בכורה
את פטמותיה המצומקות.
|
לזכותו ייאמר שדרכו הפתיינית הייתה משובחת, שלא לומר משומנת
היטב ומקצוענית לעילא ולעילא.
בתחילה רק טפטף רמזים קלושים, כמו הזרעונים על שביל הטשטוש
שהוא יודע ליצור באמצע השמורה עם מגב. מחליק את הקרקע באהבה,
מותח אותה כמו שמיכה בבית מלון ומפזר גרגירים...
|
|
|
מאוד עצוב לי
שאביה האיום כבר
לא מכיר אותי,
אני יושב וניזכר
בתקופה היפה
שהייתה לנו,
זה היה הרבה
לפניי רצח
רבין!
מי חשב אז שמשהו
כזה יכול
לקרות!
ואני אפילו זוכר
איזו ג'ינג'ית
שסובבה לו את
הראש!
מצחיק איך נשים
מפרקות חברויות
של שנים!
יגאל עמיר, בטוח
מתמיד בנוסטלגיה
המשותפת לו
ולאביה הלא כל
כך איום כמו
שהוא חושב שהוא. |
|
