|
עכשיו הכל כמו אבוד
ורוח בעצים חזק
עכשיו עמוק בתוך היער
גזע מן העץ ניתק
גזע מוטל באדמה
הרוח החזק תלש
גזע נשבר מתוך העץ
עכשיו יבש
אפילו כשהכל נראה אבוד
ורוח בעצים חזק
עמוק בתוך היער
שתיל פתאום בתק
הפרי נפל שם לא רחוק
הצמיח שורש של ממש
ושורשים הצמיחו שתיל
אשר ירוק לבש
מוציא ישן מפני חדש
הוא שיוציא ענף חדש
אפילו שהכל נראה אבוד
ורוח בעצים חזק
עמוק בתוך היער
שתיל פתאום בתק
ערןצור
אבישי ליטני, נולד ב - 1984, חבר בלהקת אופוריה,
(6068 בבמה) לפעמים גם כותב שירים.
לליבי אין מפתח.
מותר להכנס ולהשאר עד מתי שרוצים.
|
You melt softly and flow like a river in the room
|
כשאני אומר "אני אוהב אותך",
אני צועק.
|
ומגופך רק קור מר נוטף
ועודני יכול להריח את שיערך
|
קמתי
התנגבתי
נכנסתי למיטה
מוצא עצמי חולם בהקיץ על הגשם
|
בשעה שאנו מדברים
איבה בוערת בליבי
את מתקרבת אלי
גופי זועק
|
אני מתגעגע אליך.
אל הזמן שלנו, שלא יחזור.
או שאני מתגעגע לעצמי?
|
הושיטה ידה באיטיות מגושמת
מנסה לגעת במשהו שאין
|
מי זה מקיש על חלוני בליל חורף קר?
מי זה מפריע את רעש טיפות הגשם
הדופקות בעצבנות על הזכוכית?
|
הערצתי אותה על כך.
ובגין כך גם התחלתי לשנוא אותה, על הטעם המר-מתוק הזה.
|
הלילה ירד על רחובות ירושלים
והזמן, כמו אישה לאה, עצר לנוח על הספה
|
מוחי הפסיק לעבוד במהירות
השיר נגמר
החדר נדם
|
היה זה לילה חם
גופייתי המוכתמת בזיעה ובדם הייתי הדבר היחיד שלגופי
|
לילה,
הוא כל מה שנשאר
בכל הבלבול הזה.
|
הקור עוטף אותי
ואני מתכרבל בו כמו שמיכת צמר
|
מי אני
להגיד לך לא
מי אני
לאהוב אותך
|
אם אני אינני אני
אז מי אני בכלל?
|
צליל מתכת חלודה אני פורש בפנייך.
עם אצבעותיי.
|
שמיים כחולים עוטפים אותי בדמדומם.
וגעגוע אחד מחזיק את להבתי.
|
אבל את האמת, היא שומרת בפנים
בתוך הלב, בחדר הימני
|
אנשים לא מבינים אותי
אבל לי יש משהו שלהם אין
תובנה
|
את לא מסתורית
אבל כל כך כן
|
אני קמה לאט כמעט כמו החום
ונעה בקצב לא קיים
|
כותב מתוך תחושה
שאותי מכסה בשלמותה
|
|
|
שיר הלל למשמש:
הו, משמש,
אתה כה כתום
אתה אינך ירוק,
ובסופך אמצע
גוגו
לעולם לא
תאכזב,
משמשי היקר. |
|
