|
ילידת 1976.
"קל לסלוח לילד הפוחד מהחושך,
קשה לסלוח למבוגר הפוחד מהאור" (יונג)
"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים
מדי.
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל
לכל שיעור.
זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר
מכל.
אנחנו שואלים את עצמנו- איזו זכות יש לי להיות
מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב?
למען האמת איזו זכות יש לך לא להיות?
אין שום דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי
ביטחון.
ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו מעניקים, בלי מודע,
רשות לאחרים לעשות כמונו .
ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו, נוכחותנו תשחרר אחרים
מפחד".
נלסון מנדלה
אני עוצמת את עיניי ולפתע אני ברחובות עיר זרה. רחובותיה של
טוקיו זוהרים בהשתקפות של עיניי, הם מבליטים את בדידותי, את
התרגשותי ואת הפחד שבתוכי. אני משוטטת בתוך ההמונים, נמשכת
לאותם אורות כמו פרפר חום ופשוט אל להבה גדולה.
|
ביום שאבא עזב את הבית למדתי לשתוק, הפכתי לשבלול, למדתי לתת
מבלי להצטרך לקבל בחזרה, למדתי מהו שיברון לב, למדתי לעזוב
מבלי להסתכל אחורה.
|
אני לא זוכרת אם בכיתי או שסתם בהיתי וחשבתי שזה לא אני כאן.
לא אני רואה את כל הזוועות הללו. לא אני רואה את כל הסבל
האנושי, לא אני רואה עד כמה נפש האדם נפגעת ונשברת בקלות רבה
מדי, כפי שנשברת רגל או יד בגוף האדם. זו לא אני כאן, לא אני.
|
הוא מהדהד בכל גופה, הוא נמצא בתוך הוורידים, העורקים והעצמות
החלולות. הוא במחשבותיה וחלומותיה. שמו מתגלגל בתוכה כמו זה
היה טבעי בשבילו לחיות בה ולייסר אותה.
|
הוא היה מסתכל בה בהערצה, אומר שהיא האישה הכי יפה שראה ותמיד
תהיה, היה מלטף את שיערה הארוך והחלק כשהייתה משוחחת עם אחרים,
היה מגניב ליטוף על גבה וישבנה, בולע אותה במבטו.
|
אני אהיה בסדר.
רק תנו לי כמה דקות לסדר את הכל,
לעשות מקלחת חמה,
להתמזג אל תוך המים הזורמים, אל השקט.
|
להיענות מהשקט.
להיענות מהרעש.
|
כמו זברה שנושאת את הטשטוש ואת פסיה,
אני נושאת בתוכי את השקר שלך,
שעמוס באמת שלעולם לא תיאמר.
|
היום בא לי לסגור את הדלת ולא לעשות כלום -
לא לדבר, לא לצחוק, לא לשמוע, להיעלם.
|
Do your lies merge with the reality you hold so strongly?
That reality you hang to so dearly, you're so called life
|
Dreams and reality are waved together while creations of
life get me.
Memories of deception, promises of eternalness that lost
|
שמלה צהובה,
צחוק מתגלגל,
נשיקה
|
אהבתי אליך גברה.
אהבתך לפחד גברה עליך.
|
איך מגלים לו?
איך מספרים לו כל מה שעובר עליך?
איך מסבירים לו שאת חושבת שיותר טוב לו בלעדיך?
איך מראים לו שאת בעצם לא ממש?
|
תן לי את המוות,
בכדי שאוכל להיות חופשייה,
תן מנוחה לנפשי.
|
יש בי להבה שבוערת בקרבי ושורפת כל מה שבי ומסביבי...
תתמסרי, הם מבקשים, תתמסרי והכאב יפסק,
אך אני לא מתמסרת לאף אחד.
|
אתה הוא זה שאנס אותי פעם אחר פעם -
במילותיך,במעשיך,באהבתך המזויפת.
אתה הוא זה שרקד,חמס וגנב את רגעיי,
אתה הוא זה שנכנס ויצא מתוכי ועשה בי כרצונך.
|
אש נסוגה אל המים והאוויר, מתכסה.
|
עומדת לפניך עירומה,
ללא שום כיסוי ובגד,
רק אני.
|
האישה פתיינית שבתוכי
מלטפת את עורה המבריק למולך.
|
הוא יצר אותה בדמות אנוש,
היא לא יכלה לחזור.
|
האם זהו החורף שמוריד את החשכה מוקדם?
האם אלו הגעגועים הנשברים אל החומות הגדולות המפרידות?
|
הוא לא מי שחשבת שהוא,
הם אף פעם לא.
|
כל התמונות המשותפות.
נביחות של כלבות.
האפלה שנדלקה בתוכי במקום האור שנכבה.
|
שעות חולפות,עננים זזים
פרחים בצידי הדרך
זיכרון ילדות מתוק
|
הוא מגיע אליי ונועץ בבשרי
עד זוב דם את טלפיו הארוכות.
|
שוב פה, כמו זברה מפוחדת, עייפה ומטושטשת פסים.
|
אף בן זונה לא יוריד אותי למטה,
אף בן עוולה לא יגרום לי להפסיק.
|
אני לוחשת את כאבי,
כפי שהרוח נושאת את דבריה,
את זעקותיה הרמות.
|
כלבות שנובחות בתוך הראש.
עיניים דומעות,
מבט שנשאר עליי
|
עיניים אדומות,
שיניים בולטות.
שעון שמתקתק לאחור.
במעלה הגבעות המוריקות,
בתוך המחילות האפלות,
מנסה לפתוח את כל הדלתות.
|
האנחות של כתם, המבט של פיצי, הציפייה של לוסי אל החלון,
הכל נשאב בתוך אותו חור אפל, אור שלי.
הלוואי ויכולתי להפסיק לבכות, להתגעגע, לאהוב, לחכות.
הלוואי ויכולתי לישון, לאכול, להפסיק לעשן, להפסיק לחשוב
עליך,
אבל אני לא.
|
המעטפת הסדוקה של אי הודאות שלך התנפצה,
אתה כבר לא בתוך המערכות.
תוציא אותי מתוכך ורוץ אל אותה מחילה שצצת מתוכה,
אל אותה תמונה מחוקה ומטושטשת שהופעת ונעלמת בה.
|
האנשים נופלים על המדרכה
והיא מתמלאת אדום שנשפך אל תוך הביוב.
ואז אני נשארת לבד בעולם.
רק אני והרחובות האדומים.
|
לדון אותי
לחסד או עוון.
עד אז תן לי לשקוע אל תוך מצולות הלווייתנים השקטים.
|
פיסה קטנה שנשזרת בתוכי,
נתפרת אל לבי, אל מעמקיי האפלים.
אוחזת בידי,
מובילה אותי אליה.
|
לוסי שלי קטנה,
מדוע נפלו פנייך?
מדוע ניבט עצב גדול מעינייך השחורות?
|
כאב חריף בחזה מפרק אותי לחתיכות קטנות.
נמצאת ונעלמת,
אוספת רסיסים של עצמי.
|
מי הוא אתה?
אותו שד נוראי
האם אתה השטן בכבודו ובעצמו?.
|
שותה קפה שחור.
רעש מתכתי ניצת, מאיר את האפלה.
סיגריה מגיעה לפילטר ונמעכת באוושה קלה אל תוך המאפרה.
קרע בספה,
ספוג מציץ מתוך הבד.
|
אלוהי המזימות ואלוהי התמימות חברו יחדיו
והביאו אותי כמנחת האלים לעולם זה.
|
אוריד את המסכה ואשאל בלחישה בודדה:
"מי פה הקורבן?, אני או אתה?"
|
ריחות סתיו צהבהבים.
יללות חתולים מיוחמים.
|
ראשונות ישכחו עיניך,
לאחר מכן חיוכך
ואז יעלם לגמרי מבטך.
|
אותה שבת שהפתעתי אותך, היו לנו כל כך הרבה שמות לאהבה שלנו.
היום הנצח התחלף בשקט, איננו מחליפים בינינו ולו מילה אחת.
עתה מה שנותר לי זה זיכרון ומחשבה.
|
כל גופי זועק מתוך הכאב שמתגלגל בו מבפנים.
במוחי מתרוצצות מחשבות
כמו נמלים שעמלות לקראת החורף בסיומו של קיץ קשה מנשוא.
|
אני מתבוססת בתוך גללי העצב שוב,
מורחת אותם על גופי.
אף אחד לא מתעניין לא שואל לשמי.
|
האם אני רק משקרת לעצמי?
טווה חוטים סביב בדידותי הזוהרת
|
לא אחייך, לא אבכה, לא ארגיש מתי שתבקשו.
שלום ולא להתראות עולם אכזר,
מפני שאני בוחרת באמת שלי ורק שלי.
אצלי יותר טוב, תודה.
|
עוד גל, היא אמרה בלחש. זה שוב גאה בה ומילא כל חלקיק בגופה.
הוא המשיך לנשק אותה לאורך רגליה והמשיך בנשיקותיו במעלה
הגוף-טבור, בטן, התעכב קמעה על חזה,היא אהבה את הנשיכות הקטנות
שגרמו לגופה לרטוט, אני אוהבת את זה,היא התמכרה לתחושה כל
כולה,אני לא רוצה לחשוב ע
|
הגב המכופף הזה שלו,אני מביטה בו,והוא נראה לי כמו חיה שמנסה
לעמוד על שתי הרגליים,חיה שלא יודעת מקומה מה הוא,אולי דוב זקן
ומרושל,לא יודעת.
|
אתמול חלמתי חלום.תחילה הופיעו פנים של טיגריס בנגלי,אחר כך
גוף של טיגריס בנגלי ולבסוף זנבו.
|
זה שפותחים כרטיס באתר היכריות באינטרנט אמור להעצים את
הבדידות?
או שזה רק אני?
|
אצא למסיבה הכי עמוסה, אלבש שמלה אדומה שתחשוף את נשיותי וראשי
כולם יסתובבו כשיראו לא אותי, אלא את מיליוני מילותיי בתוכי
לאחר שנאצרו בתוכי במשך שנה שלמה ומילאו את כל כולי. אצא
למסיבה ואשתה משקאות משכרים ואשאף לתוכי חומרים בוהקים שיהפכו
למילה הכתובה בשחור על
|
הירח שנמוג אל תוך החושך והכוכבים ומחייך אליי חיוך מבויש
ומתגרה. השמש שצובעת את הקווים המתמזגים אל הסוף בכתום.
|
מאז שגילתי שפרפרים חיים רק 24 שעות, עוצמת הידיעה מפעמת בי.
|
|
|
איי קיו 200!
פרובוקטורית. |
|
