[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אבישג גולן
 LadyA

אל היצירות בבמה האהובות על אבישג גולןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אבישג גולןאל היוצרים המעריכים את אבישג גולן
ילידת 1976.

"קל לסלוח לילד הפוחד מהחושך,
קשה לסלוח למבוגר הפוחד מהאור" (יונג)

"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים
מדי.
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל
לכל שיעור.
זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר
מכל.
אנחנו שואלים את עצמנו- איזו זכות יש לי להיות
מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב?
למען האמת איזו זכות יש לך לא להיות?
אין שום דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי
ביטחון.
ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו מעניקים, בלי מודע,
רשות לאחרים לעשות כמונו .
ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו, נוכחותנו תשחרר אחרים
מפחד".


נלסון מנדלה




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סוריאליזם
אני עוצמת את עיניי ולפתע אני ברחובות עיר זרה. רחובותיה של
טוקיו זוהרים בהשתקפות של עיניי, הם מבליטים את בדידותי, את
התרגשותי ואת הפחד שבתוכי. אני משוטטת בתוך ההמונים, נמשכת
לאותם אורות כמו פרפר חום ופשוט אל להבה גדולה.

אוטוביוגרפיה
ביום שאבא עזב את הבית למדתי לשתוק, הפכתי לשבלול, למדתי לתת
מבלי להצטרך לקבל בחזרה, למדתי מהו שיברון לב, למדתי לעזוב
מבלי להסתכל אחורה.

פנטזיה

היפרדות
אני לא זוכרת אם בכיתי או שסתם בהיתי וחשבתי שזה לא אני כאן.
לא אני רואה את כל הזוועות הללו. לא אני רואה את כל הסבל
האנושי, לא אני רואה עד כמה נפש האדם נפגעת ונשברת בקלות רבה
מדי, כפי שנשברת רגל או יד בגוף האדם. זו לא אני כאן, לא אני.

הוא מהדהד בכל גופה, הוא נמצא בתוך הוורידים, העורקים והעצמות
החלולות. הוא במחשבותיה וחלומותיה. שמו מתגלגל בתוכה כמו זה
היה טבעי בשבילו לחיות בה ולייסר אותה.

מסעות
הוא היה מסתכל בה בהערצה, אומר שהיא האישה הכי יפה שראה ותמיד
תהיה, היה מלטף את שיערה הארוך והחלק כשהייתה משוחחת עם אחרים,
היה מגניב ליטוף על גבה וישבנה, בולע אותה במבטו.


לרשימת יצירות השירה החדשות
הגות
אני אהיה בסדר.
רק תנו לי כמה דקות לסדר את הכל,
לעשות מקלחת חמה,
להתמזג אל תוך המים הזורמים, אל השקט.

גיהנום
להיענות מהשקט.
להיענות מהרעש.

וידוי
כמו זברה שנושאת את הטשטוש ואת פסיה,
אני נושאת בתוכי את השקר שלך,
שעמוס באמת שלעולם לא תיאמר.

וידוי
היום בא לי לסגור את הדלת ולא לעשות כלום -
לא לדבר, לא לצחוק, לא לשמוע, להיעלם.

דיאלוג
Do your lies merge with the reality you hold so strongly?
That reality you hang to so dearly, you're so called life

הגות
Dreams and reality are waved together while creations of
life get me.
Memories of deception, promises of eternalness that lost

אהבה
שמלה צהובה,
צחוק מתגלגל,
נשיקה

הרהור
אהבתי אליך גברה.
אהבתך לפחד גברה עליך.

ערפילי
איך מגלים לו?
איך מספרים לו כל מה שעובר עליך?
איך מסבירים לו שאת חושבת שיותר טוב לו בלעדיך?
איך מראים לו שאת בעצם לא ממש?

אלוהים
תן לי את המוות,
בכדי שאוכל להיות חופשייה,
תן מנוחה לנפשי.

אני רוצה למות היום.

גורל
יש בי להבה שבוערת בקרבי ושורפת כל מה שבי ומסביבי...

תתמסרי, הם מבקשים, תתמסרי והכאב יפסק,
אך אני לא מתמסרת לאף אחד.

גיהנום
אתה הוא זה שאנס אותי פעם אחר פעם -
במילותיך,במעשיך,באהבתך המזויפת.
אתה הוא זה שרקד,חמס וגנב את רגעיי,
אתה הוא זה שנכנס ויצא מתוכי ועשה בי כרצונך.

הייקו
אש נסוגה אל המים והאוויר, מתכסה.

אהבה
עומדת לפניך עירומה,
ללא שום כיסוי ובגד,
רק אני.

מחאה
האישה פתיינית שבתוכי
מלטפת את עורה המבריק למולך.

ערפילי
הוא יצר אותה בדמות אנוש,
היא לא יכלה לחזור.

הרהור
האם זהו החורף שמוריד את החשכה מוקדם?
האם אלו הגעגועים הנשברים אל החומות הגדולות המפרידות?

כעס
הוא לא מי שחשבת שהוא,
הם אף פעם לא.

געגוע
כל התמונות המשותפות.
נביחות של כלבות.
האפלה שנדלקה בתוכי במקום האור שנכבה.

שעות חולפות,עננים זזים
פרחים בצידי הדרך
זיכרון ילדות מתוק

הייקו
שיניים לבנות וקטנות

ערפילי
הוא מגיע אליי ונועץ בבשרי
עד זוב דם את טלפיו הארוכות.

גורל
שוב פה, כמו זברה מפוחדת, עייפה ומטושטשת פסים.

ג'ננה
אף בן זונה לא יוריד אותי למטה,
אף בן עוולה לא יגרום לי להפסיק.

אכזבה
אני לוחשת את כאבי,
כפי שהרוח נושאת את דבריה,
את זעקותיה הרמות.

אכזבה
כלבות שנובחות בתוך הראש.
עיניים דומעות,
מבט שנשאר עליי

סוריאליזם
עיניים אדומות,
שיניים בולטות.
שעון שמתקתק לאחור.
במעלה הגבעות המוריקות,
בתוך המחילות האפלות,
מנסה לפתוח את כל הדלתות.

געגוע
האנחות של כתם, המבט של פיצי, הציפייה של לוסי אל החלון,
הכל נשאב בתוך אותו חור אפל, אור שלי.
הלוואי ויכולתי להפסיק לבכות, להתגעגע, לאהוב, לחכות.
הלוואי ויכולתי לישון, לאכול, להפסיק לעשן, להפסיק לחשוב
עליך,
אבל אני לא.

סוריאליזם
המעטפת הסדוקה של אי הודאות שלך התנפצה,
אתה כבר לא בתוך המערכות.
תוציא אותי מתוכך ורוץ אל אותה מחילה שצצת מתוכה,
אל אותה תמונה מחוקה ומטושטשת שהופעת ונעלמת בה.

בדידות
האנשים נופלים על המדרכה
והיא מתמלאת אדום שנשפך אל תוך הביוב.
ואז אני נשארת לבד בעולם.
רק אני והרחובות האדומים.

אלוהים
לדון אותי
לחסד או עוון.
עד אז תן לי לשקוע אל תוך מצולות הלווייתנים השקטים.

סוריאליזם
פיסה קטנה שנשזרת בתוכי,
נתפרת אל לבי, אל מעמקיי האפלים.
אוחזת בידי,
מובילה אותי אליה.

שיר ילדים
לוסי שלי קטנה,
מדוע נפלו פנייך?
מדוע ניבט עצב גדול מעינייך השחורות?

ערפילי
שחרר בי את החופש.

הגות
כאב חריף בחזה מפרק אותי לחתיכות קטנות.
נמצאת ונעלמת,
אוספת רסיסים של עצמי.

תחושתי
מי הוא אתה?
אותו שד נוראי
האם אתה השטן בכבודו ובעצמו?.

אימפרסיוניסטית
שותה קפה שחור.
רעש מתכתי ניצת, מאיר את האפלה.
סיגריה מגיעה לפילטר ונמעכת באוושה קלה אל תוך המאפרה.
קרע בספה,
ספוג מציץ מתוך הבד.

סוריאליזם
אלוהי המזימות ואלוהי התמימות חברו יחדיו
והביאו אותי כמנחת האלים לעולם זה.

הומור
אוריד את המסכה ואשאל בלחישה בודדה:
"מי פה הקורבן?, אני או אתה?"

הייקו
עלים ירוקים בצבעים עזים.

הייקו
ריחות סתיו צהבהבים.
יללות חתולים מיוחמים.

אהבה
ראשונות ישכחו עיניך,
לאחר מכן חיוכך
ואז יעלם לגמרי מבטך.

הייקו
כוכב נמרח בשמים השחורים.

אהבה
אותה שבת שהפתעתי אותך, היו לנו כל כך הרבה שמות לאהבה שלנו.
היום הנצח התחלף בשקט, איננו מחליפים בינינו ולו מילה אחת.
עתה מה שנותר לי זה זיכרון ומחשבה.

ייסורים
כל גופי זועק מתוך הכאב שמתגלגל בו מבפנים.
במוחי מתרוצצות מחשבות
כמו נמלים שעמלות לקראת החורף בסיומו של קיץ קשה מנשוא.

הגות
אני מתבוססת בתוך גללי העצב שוב,
מורחת אותם על גופי.
אף אחד לא מתעניין לא שואל לשמי.

הגות
האם אני רק משקרת לעצמי?
טווה חוטים סביב בדידותי הזוהרת

ביקורת
לא אחייך, לא אבכה, לא ארגיש מתי שתבקשו.
שלום ולא להתראות עולם אכזר,
מפני שאני בוחרת באמת שלי ורק שלי.
אצלי יותר טוב, תודה.

אהבה
כבר יותר משנתיים

שכול
שתגסוס
לאט-לאט.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אירוטיקה
עוד גל, היא אמרה בלחש. זה שוב גאה בה ומילא כל חלקיק בגופה.
הוא המשיך לנשק אותה לאורך רגליה והמשיך בנשיקותיו במעלה
הגוף-טבור, בטן, התעכב קמעה על חזה,היא אהבה את הנשיכות הקטנות
שגרמו לגופה לרטוט, אני אוהבת את זה,היא התמכרה לתחושה כל
כולה,אני לא רוצה לחשוב ע

הרהור
הגב המכופף הזה שלו,אני מביטה בו,והוא נראה לי כמו חיה שמנסה
לעמוד על שתי הרגליים,חיה שלא יודעת מקומה מה הוא,אולי דוב זקן
ומרושל,לא יודעת.

חלום
אתמול חלמתי חלום.תחילה הופיעו פנים של טיגריס בנגלי,אחר כך
גוף של טיגריס בנגלי ולבסוף זנבו.

אורבני
זה שפותחים כרטיס באתר היכריות באינטרנט אמור להעצים את
הבדידות?
או שזה רק אני?

אוטוביוגרפי
אצא למסיבה הכי עמוסה, אלבש שמלה אדומה שתחשוף את נשיותי וראשי
כולם יסתובבו כשיראו לא אותי, אלא את מיליוני מילותיי בתוכי
לאחר שנאצרו בתוכי במשך שנה שלמה ומילאו את כל כולי. אצא
למסיבה ואשתה משקאות משכרים ואשאף לתוכי חומרים בוהקים שיהפכו
למילה הכתובה בשחור על

סוריאליזם
הירח שנמוג אל תוך החושך והכוכבים ומחייך אליי חיוך מבויש
ומתגרה. השמש שצובעת את הקווים המתמזגים אל הסוף בכתום.

אינטרוספקטיבי
מאז שגילתי שפרפרים חיים רק 24 שעות, עוצמת הידיעה מפעמת בי.




הומור



מתוך "101 דברים
שנראים יותר טוב
בשחור" , בהוצאת
המטיף


תרומה לבמה





יוצר מס' 51690. בבמה מאז 29/5/05 22:51

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאבישג גולן
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה