|
עברו שנים אך עדיין קטנה בעולם של גדולים.
מילים ניראות לי לרוב משונות...
לא חיה-שורדת. וזה ניפלא.
תודה על זה שיש לי פה במה...
"לכן אני מרגישה נבגדת"-אמרתי.
"מה?"-שאלה.
"נבגדת-בגידה... את יודעת..." - ניסיתי להסביר.
"לא,אני לא מבינה... למה נבגדת? כאילו... בגדת בעצמך?"- שאלה.
|
אז לא כותבת
כי עכשיו קצת טוב
וכן, גם בא לי לאהוב
את עצמי
|
בין לבין להשלים עוד כמה משפטים
אולי רק לחבר כמה מילים
|
היום שאין לו מחר
מסובב את האצבע ליד הרקה
לפעמים גם מוציא גיחוך מגרונו
בטעות כנראה שמעתי אותו
|
הנה אני, שוב חוזרת לאחור.
שקט שסורר את האור הגדול
מול מראה, לבדי, צל לידי
עיני נאטמות על ידו.
|
צעקה חרישית - כך זה נקרא
זעקה של הנפש הפצועה
|
לגרד את השכבה הזו בכוח לקלפה
שנים של התכסות במגננת החיים
רוצה כל כך להיכנס בפנים - אולי אפילו לכמה שנים
|
צמא לייאוש וחוסר תקווה
רעב לאתמול
|
בצפייה שהכל ייעלם
לו חשבתי לרגע שיש עוד סיכוי
הייתי בטח מנסה
לא להתעלם.
|
בחוסר ברירה לבשתי שמחה
ולדרך חדשה וגדושה יצאתי
לא חשבתי שתהייה לי תקווה
מאחורי האכזבה אותה מצאתי
|
עט מדמם סיפור חיים
מנסה לעצור
לא רואה מה קורה סביבך
קולות בראשך
|
הישרתי מבט והוא לא... הוא השפיל אותו...
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
"עקב עומס,
אפשרויות העריקה
חסומות כרגע"
צה"ל מסביר לץ
סופית למה הם
לא יכולים
לוותר לו על כל
העניין הזה של
צבא. |
|
