[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אביעד רוזנהק

אל היצירות בבמה האהובות על אביעד רוזנהקאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אביעד רוזנהקאל היוצרים המעריכים את אביעד רוזנהק
יליד 79, מקווה להוציא ספר ביום מן הימים.
צייר/ת, רוצה לשתף פעולה?
צור עמי קשר בדוא"ל!

כרגע אני עובד עם אורנה ארצי
http://stage.co.il/Authors/32798
על איורים לשירים וסיפורים.

בואו לראות את הסיפורים/ציורים שכבר מוכנים!
http://stage.co.il/Authors/ShiraNof




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סוריאליזם
כהד בלבד, שמי אינני חשוב. ממילא נקראו כבר אחרים בשמי ועוד
יקראו אחרי, והדבר עשוי רק ליצור בלבול, ונטל נוסף על הדורות
הבאים. אתם, הבאים אחרי, אל נא חיזרו על טעותו של כסיל המנסה
ליצור משמעות בעולם שבו כל משמעות ידועה מראש

סוריאליזם
כצולל השב ממעמקים אני עולה, עומד איתן ופורש את כנפי העצומות
למלוא רוחבן, וכעת, צר הבית מלהכיל אותי, והוא רועד עד
ליסודותיו, חרד מהשינוי שמתחולל בבעליו. כל שמסביבי נדחק לפינה
ומתנפץ באלפי רסיסים

מסתיר אני אותה כליל, ואין רואה אותה איש מלבדי,
אלא שאף אני אינני זוכה עוד להזין בה את עיני רבות
מפאת קרבתנו הרבה, שאינה מאפשרת לי אף להציץ בה מזווית עיני,
ואת אחיזתי בה, היפה והמנחמת, חושש אני להרפות
פן תרחק היא מדיי, ואשאר חשוף, ערום ונכלם

סוריאליזם
למצעד זה, כך ראיתי בהשקיפי ממקום תצפיתי על ראש גבעה, אין כל
התחלה או קץ, והוא נמשך מאופק עד אופק. מנקודת ראשית עלומה
ממשיכים הם לגאות במספרים שאינם ניתנים לתפיסה, צועדים ונשרכים
בכל כוחם קדימה

החדר הינו יותר מחשוך, יותר מאפל. כה חשוך עד כי הפרט היחיד
שניתן להבחין בו הוא העדרו המוחלט של האור, תחושת בדידות צמיגה
ועומדת - כמו כיבו את השמש ואחר כיבו את הירח והכוכבים, עולם
ומלואו נתעטף כולו בבטון שחור.

בלילה הוא יושב ליד המיטה שלי, ומסתכל עלי במין מבט מוזר,
העיניים שלו נהיות צהובות בחושך, והפה שלו נפתח לנשום, ורואים
לו את כל השיניים החדות ומריחים את הלשון המסריחה שלו, והוא
מספר לי על סבא שלי

סוריאליזם
אכן, שנים רבות מאוד ארכו חיי תחת השמש, שנים בהן לא זכיתי
להוקרה לה אני ראוי. אך לא הטלתי ספק מעולם, ידידי, כי בבוא
העת יתהפכו היוצרות, וכתבי שהיו כאבן שאין לה הופכין, יחשבו
למרכזיים ובעלי ערך שלא שוער לפני כן. לפיכך דאגתי מראש
לסידורי הקבורה הדרושים.

'בוודאי חלום רע,' חשבה לעצמה גברת לוי והתקינה עצמה לשינה.
במהלך אותו לילה, חלמה הגברת חלום מטריד על גרמופון נושן
שצלחתו מסתובבת ומסתובבת, ללא תקליט עליה. ציפורן המתכת סרטה
את הצלחת הריקה, אך מתוך הגרמופון נבע מעין מלמול חדגוני, כשל
מורה לספרות המכתיב


לרשימת יצירות השירה החדשות
כל לילותי אשחיז
קרדום שירים קהה,
לחצוב בלב הגרניט שלכם -
ולו רק יהלום אחד!

קצרצר
אינני יודע לאהוב אותך אחרת
תמיד אמצא עצמי כותב לך שיר

אש גדולה בוערת
הרחובות נשרפו
מהלב נותר אוד עשן
מפלצת ברזל שחוטה
נודדת בין טלוויזיות בלילה
שמעו אותה מתפוצצת בעמק רפאים

אהבה
בעלטת הלב
עולות דמויות אחרות
ושמש הלילה מערטלת

ומנגד
צחוקך הצלול.

בגלל השמים כעסתי
היום בגלל השמים כן
למה הראש נחבט אין
מקום לגדול, אבל מביט
ורואה למעלה רק

אני ראיתי את השמש שוקעת
בעינייך השחורות.
. כעת כולנו תועים בחושך
וגם הכוכבים כבר אינם יודעים לקרוא
את שמך הרשום בכל רקיע אפל

אבוד באפלת עצמו, אבוד.
תחת חורף במעיליו הכבדים, בחורף.
- - וכל ימיו לאחר יהיו.

פארודיה
שונא את הגוף שלו, של אחרים
את כולם, או רק את המדינה
הדור במשקפי-שמש-מחיקון

מצחיקונת את
ישנה עם דובי
חום שקנה לך
אבא פעם מזמן
היית ישנה איתי

מחאה
לא שיר פוליטי, מלחמה
מה הגבול שלך עד לאן תגיע
מתי ירד גם אצלך הגשם חוני
סימנת סביבך מעגל ושרת בקול
חזק לא רצית לשמוע לא שיר פוליטי
מלחמה, רק את עצמך בוכה לא שמעת
אמרת כאן לא יעברו זדים, סימנתי גבול היטב

שכחתי את החשוב
מכל ושכחתי גם לזכור
שצריך ומאוד ומוכרח
באמת ממש רציתי
איך שכחתי פעם אחת חשובה
עצובה
ועכשיו כבר אי אפשר

הפכתי עצמי למילים. מראה
עכשיו אפשר
למחוק.

קווים נמתחים ביננו
בכל מקום אפשר
לחייג אליך.

בכל רגע לשמוע את קולך
ולנתק מייד
גם הכבישים מהירים מאוד

מתחת שתיקה גדולה אפלה
ושמי רקיע מכוכבים אקרא
את השיר היפה מכולם
בעינייך השותקות המכוכבות.
בעינייך האפלות

בשבילי אין לך שם
מתולתלת, יפת עיניים
או גבוהה את חייכנית
אוהבת משחקי מין
להעמיד פנים

אני המשורר
אני המשורר האמיתי ומלבדי אין
שיקספיר כתב עלי הוא הושפע עמוקות
מכנותי הפואטית כך אמר לי בחלום כשהתגליתי
לו הוא התפתל בקנאה כאשר טפטפתי אט דרמות כמו ארס
באוזניו שעה שישן! בלייק עצמו עצר ברחוב בתדהמה
וזעק כיצד העזתי לומר את השקרים האמיתיים

הנחלת לי את סודות הייסורים
בהם אענה את מינך היפה.

צעצועים בלויים, זנחתי נשים מדממות
כדי להשתוות לאדישותך שלא תדע גבולות.

כאב מאוד חזק
רצה לעזוב אותי
אני מרשה
אמרתי
עשיתי נקב בחזה
כמו עיניים ליד הלב
ואמרתי שלום,
שלום!

גם הלב מציץ
מסתכל החוצה
אולי

קובץ שירים
רק ערפיל קטון של בוקר
מתהלך ברחובות העיר
השמש הקר במבטו חודר
לבבות אדם אשר ליום חדש מעיר

את כאן, זרה כמו העיר
זרועותי חובקות גופך,

אך אל תאמרי מילה, לא
אין צורך באור, אנו חולמים

איך הסהר הדומם שוקע
אור הכוכבים כבה,

הכל נראה דומה באפלה
הצבעים רועדים מפחד.
הנוף אינו נשקף מהחלון:
עיר השינה חשוכה ודוממת,
אנו נוסעים מלילה אל הלילה.

סוריאליזם
מעל לכנף עורב שחור
מעל לשמי העיר הרעבה
אני קופץ אל תוך הלילה

קובץ שירים
הנה הלילה בא
אל תוך חדרי הלב -
אני ניעור מחוסר מנוחת היום.

פרחי בר שגדלים בצד הכביש
מלבלבים בעזובת ככרות ערים
שכוחי אדם בכרך קודר, ישיש
גבוהים, דקי גו, חוורים

פוסטמודרניזם
כמו מאחורי מסך אפל, גדול,
שם ממתין חבוי שחקן -
כך בלבבנו דרים ימות אתמול,
עליזים ועגומים כשהיו.

עשי הלילה השחורים, העגומים,
רצחו את קרני השמש החמה.
האופק דומה למגילת סתרים,
וכמוה מכונס, אפל ובדממה.

קובץ שירים
לפתע! סוער קאסנדר פנימה,
בזעם על שכנו המתאמן בלילה.
בקשת מעוררת פלצות
חורק פיירו על הוויולה.

מקבר
הלבנה, חרב מעוקלת מבהיקה
נחה כמו על כרית משי שחורה
תלויה כאיום, היא רוח רפאים שתוקה
והלילה כהה כאבל, ומלא מורא

פיירו מתרוצץ סביב ובליבו מועקה
מביט הוא למעלה בפחד נורא
הלבנה, חרב מעוקלת מבהיקה
נחה כמו על כרית משי שחורה

סוריאליזם
עם קרן אור מתעתעת, דמיונית
הירח מאיר על בקבוקון הבדולח
אשר מונח על הכיור השחור
של הגנדרן השתקני מברגמו

אינני יכול עוד לנבור בערימות הרפש
בנשמתי בושם זול היה מקל על המלאכה
עכברוש זקן השתכן בליבי
כפצע שאין לו מזור
מפלצת קדומה

אתה צועק חזק
אתה הילד שצועק הכי חזק בעולם
אתה נושך
יש לי מקל ארוך אבל
אתה ילד שנושך כמו כלב
יש לך פה מלוכלך אתה משקר
אתה שקרן, הכי שקרן בעולם
יש לי מקל ארוך אבל
אתה צועק לפני שהרבצתי

ערפל כבד, רוחות מדבר, שקיעתה של עונה -
פרחי האש

מילים ציוריות משקרות הלילה
אך נפשי שלך היא, את מיסיונרית
המרת את לבי לאהבה


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
בינות מטחי המים העזים עטו בלהט המתהוללים על מטר השפע - אחזה
בם האש כאילו גפרורים היו, ובגדיהם הספוגים, גפרית. בוערים,
שרופים וזועקים בכאב נפלו החוגגים איש בזרועות רעהו. מחול סוער
נפתח שם


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה




אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
מזרח תיכון
חדש







עמוס מהמוסד
ממתין בחיקוי של
שמעון פרס.


תרומה לבמה





יוצר מס' 10500. בבמה מאז 10/2/02 20:42

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאביעד רוזנהק
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה