|
הגעתם לפינתי הקטנה,
פינה מלאה בשירי אהבה,
נכתב על ידי,
בשביל ש' אהובתי,
ואשמח לשתף אתכם בשירה.
כותב את השירים באותו סדר, אותה צורה,
שאצלי הם שמורים במגירה,
כי כל שיר הוא בשלב,
מסויים בשלביו של המאוהב.
אבוד בתוך עצמי,
מתכנס אל תוך ליבי,
אהבתי אלייך מציפה אותי,
|
איך אוכל לתאר אותך,
כשכל פעם אני מסתנוור בראותיי יופייך,
איך אוכל להסתכל בעינייך,
שכל פעם אני טובע בהם למעלה לגן-עדן,
|
כל פעם מחדש ליבי פועם חזק,
וידיי מתחילות להזיע,
אני מרגיש שאני נחנק,
|
הכל תלוי בהרגשה,
המלל, הכאב, העוצמה,
את הכל מכתיבה האהבה.
|
מה שבטוח,
כדי לאהוב לא צריך מגע,
בך, אסור לנגוע,
ואני מרגיש כלפייך אהבה.
|
תמיד כשאני איתך,
אני מרגיש טוב,
אפילו שאת מדברת עליו.
הכאב בא כשאת הולכת,
|
ראיתי אותך אתמול,
הרגשה מוזרה,
חזקה מאין כמוה,
של אופוריה וכאב,
|
בבריאת האדם, הוחלט שאת תקבלי את הכל,
את היופי, האופי, ואת החוכמה,
ולכן אין זה פלא שאני רק יכול,
לחשוב רק עלייך, לרצותך, אהובה.
|
טווה סיפורים עלינו בנול הדמיון,
מדמיין שיחות אין ספור בטלפון,
|
שוכב לי על ענן שחור,
ענן מלא גשם של דמעות,
כל מחשבה עלייך,
כרעם בין אוזניי,
|
אי רצון לחיות ממלא אותו,
כלום מלסיים את הכל,
אבל בריחה שלו זה נזק לסובבים,
אז מה זה עוד קצת חיים ללא חיים.
|
עומד לי בקו הגבול,
בקו הדק בין דיכאון לתסכול,
חברים אומרים "עזוב אותה היא דתיה"
|
גן עדן וגיהנום,
רחוקים שמיים וארץ,
והכניסה לשניהם,
דרך הלב.
|
אני לא שם כיפה,
אני לא דתי,
גם בלי הדת אני מלא אהבה,
רוצה שכמו שאני שלך, תהייה את שלי,
|
על גבי סוס לבן אבוא אלייך,
על קסדתי ישתקף יופי פנייך,
|
לא צריך להסתכל דרך החלון,
השמש זורחת רק כשאת לידי,
ואין עולם ששווה לחיות בו,
אם זה עולם שבו את לא איתי.
|
הלב חושב, הלב כואב,
אך תמיד אלייך הלב אוהב,
|
מרגיש כמו קליפה ריקה,
גו, שאין בו נשמה,
לב שלא זורם בו דם,
ריאות בלי אוויר, כולי נסתם.
|
תארו לכם, הייתי מת,
אחד כזה שמהחיים השתמט,
או אולי בכלל לא קיים,
אחד שאף פעם לא נברא לעולם.
|
חושב רק עלייך,
שוכב אפרקדן,
רואה את יופי פנייך,
מרגיש כה קטן.
|
עוד פעם חושב על התאבדות,
האם באמת זו טעות?
כי בדיכאון אני גורם סבל גם לאחרים,
בעוד מתי שלא אהיה כאן זה יעבור.
|
מרגיש כמו גידם,
בלי הכנפיים,
בלי הריחוף,
הקל ממחשבות עלייך,
|
בגיא צלמוות מחפש את ליבי,
ונאבד שם בעצמי,
|
מנורה לפנים,
חוקר את עצמי,
לגילוי השקרים,
לידיעת האמת.
|
על המיטה,
פוקח את העיניים,
ומיד מתחיל ליפול,
נופל, כועס, אוהב,
|
כמו בלהבה
אסור לגעת
לא מפחד מהחום
|
בשבילי את כמו הזריחה,
מחושך גמור שבו הייתי,
את הופעת,
|
איך אני יכול לך לאמר שאני אוהב אותך,
אני יכול לחרוז לך שיר, או לכתוב לך מכתב,
אך אני לא מסוגל לאמר לך בפנים שאני שלך,
שאני בך מאוהב.
|
מי שאמר, שלא מתים מלב שבור,
לא היה מאוהב אף פעם,
בטח מת לו משיבה טובה,
זקן ובודד.
|
רוצה אותך להבין,
אבל אני אובד עיצה,
איך אפשר לחסום
רגש כה עז וטהור כמו אהבה?
|
לי, זה לא משנה מה אני רואה בעיניי,
גם לא חשובה לי השתקפות פניי,
|
למה כוכבים נופלים?
מאבדים אחיזה, אין משיכה,
רק חתיכת אבן גדולה בפנים.
|
עומד על שפת הצוק,
על מעקה המרפסת,
ונותן לעצמו ליפול,
|
לאהבה שני צדדים,
כמו לירח,
|
לא ידעתי מה זה אושר לפני שפגשתי אותך,
לא ידעתי מה זאת שמחה,
לא ראיתי יופי כזה מהמם לפני שראיתי אותך,
לא ידעתי יופי וכאריזמה מהי,
|
לקחת ממני משהו,
את הלב.
לא בכוונה תחילה,
|
למה אני תמיד שולל,
את האופציה להביא את הסוף
|
מרגיש מבולבל,
מדוכא, מתוסכל, כועס ואומלל,
וכל הרגשה באה בכזאת עוצמה,
כל הרגשות מתחילות באחת - אהבה.
|
את המחשבה היחידה בראשי,
והמחשבות עלייך מתגברות,
אושר עילאי איתך, דיכאון בלעדייך,
שרוי בסערת רגשות.
|
מחט לוריד,
עירוי של אהבה,
עוד שאיפה,
מכניס לריאות קצת תקווה,
|
לוקח עטיפה של ממתק,
ומושך בקצוות לפתוח,
והעטיפה מסתובבת,
נפתחת, רועשת,
|
חיוך מזויף,
משקפי שמש כהים,
מסתירים את הדמעות,
את הכאב שבפנים.
|
מחה את הדמעה מהעין,
והגיע להחלטה,
יותר מדי שירים עצובים יצאו ממנו,
הגיע הזמן למשהו שמח.
|
נופל לתיהום עמוקה,
לאביס אין סופי,
רוצה לצעוק בכל הכוח,
אבל מתכנס לתוך עצמי.
|
יוצר לי סרט,
תסריט שלם במחשבות,
סרט אמריקאי רומנטי טוב,
סוף שמח מלא ברגשות.
|
עומד לו איש,
אי שם בסוף העולם,
ושתי ידיו תפוסות,
האחת בורד אדום,
והשנייה באקדח.
|
עוד חושב עלייך, כמו תמיד,
דומם, בוכה, שותק, מתמיד,
מתייסר בשקט, אבל זה כל כך חזק,
|
כל המהומות שבחוץ,
כל הפיגועים,
לי קורה משהו דומה,
אבל בפנים.
|
אני פשוט לא יודע,
את מוחי במחשבות קורע,
האם הרגשות שלי, זה דבר הדדי,
האם כמו שאני אוהב אותך את אוהבת אותי?
|
מסתובב הלוך וחזור,
עד שמתעייף ונשכב,
מנסה להזכר בפעם האחרונה,
שליבי לא כאב.
|
אגם של תסכול,
הופך לים של דיכאון,
ואין לי אותך
|
כותב את ליבי עם העט,
וליבי שייך לך,
|
אעמוד בקור,
בכפור,
באפס מעלות,
עם חיוך,
|
מאוחר, העולם ישן,
ואני פה חושב עלייך כמו תמיד,
מסתכל על העט,
כותב על הדף מחשבות,
|
הכל בחוץ שקט,
ורק אני שומע את הצרחות
|
טובע בים, אשר נוצר מדמעותיי שלי,
סבל ויסורים נוגסים בי,
כמה עוד אוכל לסבול,
לפני שאחליט לסיים הכל,
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-כ..כן..
אבל...
-בלי אבל! היית
צריך להגיד לנו
מההתחלה.
בואי שרה'לה,
הולכים.
אפרוח ורוד
מוריד לטימיון
ארוחת ערב בחברת
ביבי נתניהו
(ואל תשאלו איזה
נעל הוא קיבל
אחר כך בראש). |
|
