|
aby-100@hotmail.com
קר לי, קר לי להיות פה ולדבר איתך
עצוב לי, עצוב לי להיות פה, לראות אותך
כואב לי, כואב לי לנשום, לחיות ולאהוב אותך
רוצה כבר סוף להכל, דרך מוצא, פיתרון קל
כוסאמק העולם האכזר!
די כבר די כבר
צועקת, חושבת יותר מדי
חאלס עם הכל
אבל אין מי שיקשיב, אין מי שיעליב
אין מי שישיב אין מי שיבין
אוף לעזאזל איך הגעתי לכאן?
רוצה להפסיק
לנשום, להגיד הפעם
"אין למה, למי לדאוג".
למה אני?
לא רוצה את זה
שום דבר מזה!
כי מי אני בכלל? עצם אבוד בעולם!
|
האנדורפינים מתו, האדרנלין שכח.
הסרטונין תפס רגליו וברח
|
לא תקבעו לי במה להאמין
לא תגידו לי היכן ללכת
|
כל הדמעות שלא הוצאתי
על שצעקו אליי "זונה!",
על ששמו עליי מסיכה,
על שהותירו אותי בעלטה.
|
אבל הוא אמר שהוא הפנים,
אך עדיין מסביבי סורגים.
מתפתלת, חסרת חוליות,
תולעת, נחש, זוחלת.
|
זהו, נגמר, הלילה השחור
כבר ידאג
הוא היחיד שכן
המיטה הרכה
מריחה כמו אדמה
ומרגשה - אכילת גופי.
|
האם להיות מושלמת משמע לאבד את ערכך ואת תרומתך לעולם הזה בתור
מי שאתה, באמת?
|
הלוליטה של היום.... היי נחשו מה?!
היא ישנה בחדר הסמוך אליי!
מקווה שתהנו ותבינו איך זה אמור להישמע...
|
|
|
כשהערבים רוקדים
המוזות מקשקשות
בטלפון עם
החברות שלהן
שעות על חשבון
בעליהן המסכנים
שאחרי זה צריכים
לשלם את חשבון
הטלפון המנופח
שלהן וגם לשמוע
אותן מתלוננות
על זה שהן לא
מקבלות מספיק
תשומת לב והן
מרגישות שזה לא
כמו שהיה פעם
ועוד כל מיני
שטויות
פוסטמודרניסטיות
שהן קוראות
ב"לאשה" שגם על
השטות הזאת
בעליהן משלמים
מדי חודש ועוד
הולכים לישון
בסוף עם כאבי
ביצים.
בוליביה. |
|
