|
ילידת 1986, אבל בעצם 85' בנפשה. תוכלו למצוא אותה
יושבת בסוף העולם, צופה בשקיעה עם כוס שוקו חם או
קר, תלוי בעונה.
עליתי על קו 480.
עכשיו אני והרכבת עושים תחרות. בהתחלה אני והאוטובוס מובילים,
כי אנחנו יצאנו קודם, אבל הרכבת משיגה אותנו. היא מאיצה יותר
מהר. עכשיו אנחנו ממש אחת ליד השניה, והרכבת עוקפת. היא טסה,
עפה. כמו פילם של ראינוע. כמו מים בקשית.
|
ביום שלישי קיבלתי טלפון מידיד שלי זיגי, שביקש שאני אבוא
לעזור לו לתפוס את האיגואנה שלו... בדרך עברתי ליד תחנת
אוטובוס, שעובר בה אולי קו מסכן אחד לעכו או משהו כזה. בתחנה
ישב גבר, בסביבות גיל העמידה, לבוש כזה כמו אבא שלי... ישוב על
מכונת כביסה.
|
"ילדה, זה צריך לצאת," אמר ד"ר ברדיצ'ב בעודו תוחב את מכשיר
האולטרסאונד-דמוי-זין עמוק יותר אל תוך הכוס שלי. מה יכולתי
להגיד? אין הרבה מה להגיד כשאת שוכבת חצי ערומה על מזרן בית
חולים מסריח עם הרגלים פשוקות.
|
אתה אוהב אותה אתה אוהב אותי אתה אוהב את שתינו אתה לא אוהב את
עצמך אתה לא מסוגל לאהוב אתה אני והיא אבל לא מסוגל לא מסוגל
לא מסוגל להיות איתי
|
אז לאהרוני יש תכנית בישול חדשה.
ומי אורח הכבוד שלנו הפעם? מי אם לא דודי בלסר.
|
אני אנסה להעביר לכם את מה שיש בי, כי אין לי ברירה אחרת.
אין לי למי לומר.
הבן אדם היחיד שאני רוצה להגיד לו את הדברים האלו כבר לא בן
אדם.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אחד טאקילה.
שניים טאקילה.
שלושה טאקילה.
רצפה. |
|
