|
אף פעם לא חשבתי שאוכל לגלות משהו חדש על הבית שלי, הבית שבו
גדלתי כל חיי. את הבית הזה אני כל-כך אוהב, כל-כך רגיל אליו.
אני מכיר כל פינה בו. אני יודע איך נראה הגג בשעת בין ערביים,
כאשר השמש האדומה מלטפת בעדינות את הרעפים ושולחת בהם חום
נעים.
|
בשנה האחרונה נפתחו ונסגרו הרבה מקומות נחמדים, בעיקר בארים.
הם די דומים, הבארים האלו; אותה אפלוליות, אותו עשן, אותו קהל
ואותה שתייה. בן-אדם יוצא איך שנכנס, לא יותר ולא פחות. מעביר
את הזמן...
|
אני יודע, שבמשפחה הדעות חלוקות לגבי הדודה פואנטה. לא אוהבים,
שיש לה מחזרים רבים. חלק חושבים, שהיא שטוחה, שאין בה עומק. לא
מדברת הרבה, בדרך כלל, אבל אומרת המון.
|
אני מרגיש שהיום זה יקרה. היום סוף-סוף יקחו אותי מכאן. כל
הלילה לא עצמתי עין מרוב התרגשות. ניסיתי לדמיין מי יקח אותי,
לאן נגיע ומה נעשה יחד. עכשיו אני עומד כאן עם כולם - גבוהים
ונמוכים, רחבים וצרים, אבל בי יבחרו, אני בטוח.
|
כלב, בצבעי מים. ציור עתיק...
|
|
|
מילותיי
הראשונות היו:
"אבא, יש לי
בדיחה, תגיד אם
כבר שמעת"
חרגול |
|
