|
"תמשיך בלעדיי..." היא אמרה לי בקול מתנשף ונואש.
|
ואז גדלתי
ואת לא גדלת איתי
|
תשכיבי את גופי להיות צלחתך
|
ושוב אותה שימלה פרחונית דקיקה
מרחפת על גופך
כמו וילון מעל חלון פתוח
היא רק רומזת על מה שהיא מסתירה
|
אני ואת בגן
ריח פרחים מהול בריח הגוף
מחוברים אל האדמה ואל עצמנו
|
|
|
"אפשר לחכות עם
זה עד שתרגישי
מוכנה. אני לא
לוחץ עלייך."
(נוי-נוי, כיום
בת 20, משחזרת
את הדרך המייגעת
למקלחת הראשונה,
בגיל 8, ומזל
שהיה גם אבא
תומך.) |
|
