|
If creation is a myth, reality is a math
"אני יודעת שאתה רוצה את זה לא פחות ממני, אני רואה איך אתה
מסתכל עלי". התחלתי להרגיש את הלב שלי עומד לבקוע מהחזה ועוד
משהו עומד לבקוע מהרוכסן, היא קירבה את שפתיה אלי, נשארתי
קפוא, לא זזתי מילימטר ואז התרחקה ממני. "אני בחדר שלי,
מתארגנת ומחכה לך..."
|
היא כזאת...יפה, מתוקה, עדינה, תמימה וחמודה. נראה לי שהיא
קטנה ממני באיזה שנתיים. אני מסתכל על עצמי במראה ואומר בקול
לא ברור בגלל שהפה שלי מלא משחת שיניים, אך בנחישות- "היום אני
ניגש אליה!". תשובתה היכתה בי כגול שחטפה בית"ר ירושלים מהפועל
תל-אביב.
|
החיוך שלך כבש אותי בשניה הראשונה
הקלות שלא נתת לי הגבירה את ההבנה
שאת מיוחדת...
|
הגישה הזאת של להיות אדיש ולקבל יותר
לא מתאימה לי, ואם לך... אז עם אחר...
יותר מדי דברים עוברים בראש
כבר לא ידעתי מה לדרוש.
אולי אותך.
|
פעם אתה פעיל
פעם אתה סביל
אתמול מכרת את מה שהיום אתה קונה
אתמול הרסת את מה שאתה בונה
|
הנאה צרופה בחוסר מהות
מן שהות של חוסר וודאות
|
המעבר מן המהיר אל האטי
הצבע הזוהר שבאפור הסגרירי
המהות שבנוכחותה הצבעונית
|
רגע שתמיד צריך להכריע בין כן, לא ואולי
רגע שאת צריכה להחליט אם את חלק מחיי
מדברים על שינויים ומאמץ
חושבים מראש על גורל שטרם נחרץ
|
עניין מורכב, להיות נאהב.
כולן עומדות, שוכבות ומחכות
קטלוג של מוצרים
כמו חנות צעצועים
|
חושב על כמות התוכן בחיינו,
על הרוב שעובר לידנו,
ועל המעט שנשאר בידינו.
|
לקפוץ גבוה, לגעת בשמיים,
הכל בפנים צועק לצאת החוצה,
אור בקצה המנהרה הופך לזרקור
לב רוטט, חיוך מתוח, שתי העיניים בורקות כיהלום
הגעתי עד הלום.
|
בדיוק שלא ציפית
מהמרחק כשלא ראית
זה שם..
|
גבר זה גבר
עם עשרות נשים בחדר
הראש מסתובב ללא הרף
אפילו שיש לי אותה בלב
כאן דיבור עם ההיא
שם עוד פתק עם מספר
מה זה משנה? הכל נשכח מחר.
|
להכנס, לחפש, לראות...
לברור, להתלבט, לרצות, לבחור...
מדהימה, מתוקה, איזה חיוך...
|
מסביב לממלכה הכל היה נראה נוצץ
מסביב לחצר ארמונה המגדל הראה אור בוהק
בחדרי חדריה של המלכה
העלטה לפתע השתלטה
|
רק הרואה צבעוני, יבחין ביופי האפור
לא עוד שכפול של משאלה, אלא המקור
לשחזר התרגשות, להעריך כל דקה
לפרק אותה לגורמים ולחבר חזרה
|
היית שם בשבילי,
בחרת רק בי,
ורצית אותי מבין כולם.
החיים הם לא פשוטים
|
גרגיר של חול בדלי של מים
מרגיש מרחף אבל קבור עמוק
מנסה לטפס למקום שאפשר לראות
העתיד לא ברור, העבר חונק
טיפה של יום בלילה ריק
|
אז לכי תמצאי לך איזה גנן
אחד כזה קטן ואל תתאמצי
כי זה לא עניין של גודל
ובטח אין לך עומק
|
מצטער על המעבר הקיצוני,
זוכר שזה שנאבק עלייך היה אני
היעד נכבש, המבצר נפרץ
אבל מה שיש לי בראש..
|
לעיתים הטוב ביותר מותיר אותי ללא מילים
הגרוע ביותר מוציא את המיטב
והבינוני, נורמלי, בנלי... שלהם, לא שלי.
|
בית גבוה שבנוי ממילים ארוכות
סופו להתמוטט בבוא היום
הן מלאות תוכן, אבל ריקות
תוהה אם יש מילים במחשבות
|
התפתחות הקסם
מורכבות היופי
הוודאות שבאיכות
זה פה, זה טוב, זה קרה.
|
אחרי שחזרת פנימה
תנוחי לך בתוך הבועה
ותתהי על איך זה קרה
שוב.
|
האהבה גדולה, המרחק ענק,
אם אראה את החוף, ארגיש מחנק
שיהיה קטן, ואף מבודד,
החוף שלי, לעולם ועד..
|
הרועה במאי ואתם השחקנים
כמו הרצל אמר
כולם קופצים
ורק אני עומד בצד, צופה...
|
והשיא...
היא שתתה גינס
שילוב מדהים של בהיר וכהה
|
ספירה לאחור, שיחה שלמחרת חצי ממנה ספק אם אזכור
תסכול גיאוגרפי מלווה בתסכול של שגרה שרוצה להשבר ולהפוך
להתחלה חדשה
|
שאתעורר בלילה מחובק איתך, אדע שהמציאות עולה על החלום...
אחבק אותך חזק, ארגיש כל חלק בגופך צמוד לשלי
אבהה בך ישנה, שעות, ואחייך... תודה לך אלוהים אלחש לעצמי...
|
הגילוח פתאום כבר לא מעיק
והמשחת השיניים טעימה מתמיד
השיער בראש עומד כמו מסדר של מליוני חיילים המצייתים להוראות
הג'ל
אבל כמובן שיש גם כמה חיילים מתמרדים
|
איזה עולם זה, אנחנו כל הזמן רק מתעסקים בלאגור כסף, בלהראות
כמה שיותר טוב, בלמצוא חן בעיני הקרובים אלינו או בעיני העולם
כולו (כל אחד עם הגמישות האגואיסטית שלו). וכולנו, אבל כולנו,
יפי נפש. "אני שטחי?" "מה פתאום?" אז כן!! את ואתה ואני וגם
ההורים שלכם וגם הש
|
טוב לי איתן, טוב לי בלעדיהן... אבל מה יותר טוב? ואיפה יותר
רע?
אני באמת מאמין בלב תמים, שאולי זה לא יקרה עכשיו,
זו לא התקופה, זה גם לא מתאים לי עכשיו,
|
הכל קשה, מורכב ואיטי
צריך לדעת מה תכליתי
להתעסק בעיקר ולא בתפל
ללכת אחרי המואר ולא האפל
|
לעשות עיניים, טלפון, דייט ראשון, שני, אולי שלישי ונגמר..
חוזר חלילה, שוב ושוב.
|
הקול מגיע, כולם נעמדים, בין ים של אורות מהבהבים
וכולנו, כמו ים של נרות, כמו החיים והמתים
רגע בוהקים ורגע כבים
|
אולי לנסוע לאיזה הר גבוה, לצפות על המפרץ
אולי לראות סרטים, כדורגל, לבלות עם חברים
יומיים של התאוששות, של התארגנות מחדש,
לאסוף את השבבים שניתזו מההתרסקות האחרונה
|
במה אתה עסוק?
לשבת במזגן?
לעשן סיגריה, שתיים, שלוש?
לשתות קפה ולהחזיק את הכרס?
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
זה החזון אשר
חזה בועז רימר
על הבמה ואומני
האינטרנט.
-בועזיהו א' |
|
