|
אבי שושן , יליד שנת 81, נולד בפ"ת, בה גדל והתחנך
רוב שנותיו. בשנות העשרה עבר לראש העין הסמוכה
ומתגורר שם עד היום עם הוריו ומשפחתו. כיום הוא מחפש
לצאת מבית הוריו לעבר חיים עצמאיים
בגיל 16 החל לפרסם בעיתונות המקומית טור שבועי בנושא
יחסים, זוגיות, אהבה וגיל ההתבגרות. בהמשך החל לבקר
מוזיקה, ספרות, קולנוע ואירועי תרבות.
כיום, עדיין חוטא בכתיבה ומקווה לקריירה פוליטית
זוהרת ומצליחה ואם ניתן, רצוי שתיהיה כמה שיותר
מספקת ומגשימה.
ובקשה קטנה מקהל המבקרים בעמוד זה, אנא תבקרו, תגיבו
ותביעו דעה, תודה.
Rules and regulations, rules and regulations
עכשיו תגידו לי אתם, תושבים ותיקים, כמה פעמים שמעתם את המילים
האלו בעודכם באמריקה? כי לי הם יצאו כבר מכל החורים. די, לא
עוד חוקים ומספיק עם המדיניות הכל כך ישרה הזאת!
|
"ליאור, אל תקצר את הפאות! שיהיו ארוכות ומאחור תעשה מדורג,
אה... ותשאיר לי בלורית יפה וחלקה! טוב, מה לעשות שקו הנסיגה
אצלי התחיל מוקדם, אסור לי לפנטז שאני בראד פיט וונה בי לחצי
שעה?" עכשיו, תנסו לתרגם את זה לספרדית...
|
אחת לכמה זמן זה מופיע. זה בא והולך כמו גלים בים, רק שאצלי,
הגלים סוחפים לתהומות של רגשות עצבות, געגועים ואין-סוף חרטות
והלקאה עצמית על החלטה שלעתים נדמית כהזדמנות פז אבל לעתים
אחרות היא נראית כאחת ההחלטות המטומטמות והאיוולות שלקחתי
בחיי.
|
אם תשאלו אותי - מהו ישראלי? אז השבוע למדתי מונח חדש. מושג
שידעתי שקיים לגבינו אבל כנראה לא השכלתי להבין את מידת ההיקף
שלו ועד כמה הוא בעצם נכון ותופס יותר מכל הגדרה אחרת. "הפחד
לצאת פראייר" זה להיות ישראלי.
|
נהגי האוטובוס לרוב, הם נהגים קבועים, שעובדים באותו קו ובדרך
כלל אפילו עם אותם נוסעים. את חלקם מכירים כבר בשמות הפרטים,
עם בודדים אפילו מספרים סיפוריים אישיים ועם כמעט כולם בשלב
מסוים מתווכחים. לפני כשש שנים, בתחילת שירותי הצבאי הייתי
נוסע ביום א' בשעה 08:
|
ליבי יוצא אל אנשי הרדיו...
|
למגע ידה קפצתי מתוך תחושת אי נוחות כאילו בדקות אלו אני מחלל
את כבודה הרם...
|
המשך חוויותיו של צעיר דתי והפעם קצת מבט רציני על הלבטים בין
העולם הדתי לחילוני
|
מה לעזאזל עשיתי לעצמי? על מה לכל הרוחות חשבתי? למה, פשוט למה
הגעתי לפה? מה כבר היה חסר לי בארץ? הייתה לי עבודה טובה עם
מכונית נחמדה, ים חברים, ומשפחה תומכת ואהובה. אבל לא, אני
רציתי עוד, רציתי אמריקה.
|
עשרת ימי תשובה הם תמיד בשבילי עת למחשבה ולחשבון נפש קטן. עם
תחושות אלו חשבתי לעצמי, ממי אנחנו צריכים לבקש סליחה? לאיזה
דמיות תקשורתיות אני מתגעגע? ארבע דמויות קבצתי פה, נכון,
החסרתי רבים שייתכן ולא פחות זכאים, אבל בתור התחלה, לטעמי,
ארבעתם הם הכי קודמים.
|
פעם היחה ניסיון עלוב לעשות ריאלטי באינטרנט, היאכטה היה
הימקום והשם, סתם קובץ מחשבות על הפיאסקו המביש הזה...
|
אז יובל, כשהיית מבקר הטלוויזיה של ידיעות, הייתי בן לא יודע
כמה, 16 אולי 18 ומה אני אגיד לך, בלי להישמע חנפן (זה בכלל
אפשרי?!) הטור שלך היה הדבר הראשון שפתחתי בבוקרו של יום. מאז
חלמתי, שיום אחד, אם יתאפשר הדבר, אשמח להיות איזה יובל נתן
קטן, כי בשבילי עיתונ
|
התשובה מעלה תמונת מצב עגומה שכיום, אין אף טאלנט נשית במדיה
המסוגלת להעמיד תוכנית במגוון תחומים ולעורר עניין כמו שמרב
יכולה.
|
מה יש בנתן זהבי שעושה אותו לפרובוקטור אהוב?, הרי עושי הצרות
מטבען הם אנשים מאוסים, שנואים ומרוחקים. ונתן לעומת זאת, זוכה
לאהדת הקהל ולאמון עיוור בקרב הציבור בכל הקשור ליושר פנימי
וציבורי.
|
אני לא מבין מה רוצים ממני. לאחרונה כל מי שפוגש אותי מסתכל
עליי במעין מבט עורג מרחמים. ומוסר לי מילות ניחום ועידוד, על
היותי רווק ואף נטול בת-זוג קבועה
|
המשחק "גו" היא אחת התופעות המסקרנות ביותר של העת האחרונה.
במזרח הוא חלק מתרבות ענפה מזה כ-4000 שנה, והוא מתהדר בתואר
'משחק הלוח העתיק ביותר בעולם'. מדובר באומנות סינית וותיקה
שמסתמנת כלהיט המערבי הבא.
|
כל יום בשתיים בחינוכית 2. "מה יגידו השכנים?" קומדיה אחרת,
שונה וטיפה מיושנת, אבל מעולה. פשוט מעולה.
|
|
|
כל היום חשבתי
ובסוף החלטתי
לקרוא לעצמי גמל
שלמה- בשביל
הפראפרזה
חקיין גס |
|
