|
"הכל פה ורוד מדי", אמר רונן כשנכנס לחדר. "מה יש לך עם כל
הוורוד הזה?"
היא לא אמרה כלום. היא רק חייכה וניגשה למגירה שליד המיטה...
|
אלוהים רוצה שנאמין בו. שנאמין בו ואז נמות. ורק אחרי שנמות -
אחרי שנעבור את כל זה - רק אז המסע שלנו מתחיל. אבל כל זה יקרה
רק אם נאמין בו.
לפחות ככה האמין ישראל, תלמיד ישיבה בירושלים.
|
"העולם מתחלק לשתי סוגים של אנשים: מספרים ואישים, כך שהמספרים
הם הרוב המוחלט של העולם"
|
גדי. גדי היה ילד. ילד בן 18 שצריך להתמודד עם הרבה בעיות
בחיים שלו. בעיות שבעצם כל אחד מבני השכבה שלו עובר. חלקם
עוברים את זה בצורה חיובית וחלקם בצורה שלילית, כמו כל דבר
בחיים
|
העולם כזה יפה! הפרחים פורחים, האנשים צבעוניים, הדשא ירוק,
הרוח מנשבת על העורף, השמיים שקטים, הים מדהים, החיות אוכלות
עשב והכל עומד על כנו.
ככה חשב דני...
|
הדשא של השכן ירוק יותר. זהו משפט שמשמעותו הוא שתמיד נסתכל על
אחרים כאילו להם יש יותר ממה שיש לך. אבל במקרה שלי זה נכון.
אני גר בשכונה קטנה באיזה ישוב גדול. זה אמנם בית פרטי אבל
קטן, כמו כל הבתים ברחוב שלי.
|
זה היה יום רגיל. הכל היה רגיל. אבל בעצם, עם שם כמו סיסרא שום
דבר לא יכול להיות כל כך רגיל, אבל בשבילו זה כן רגיל. הוא
רגיל שכל פעם ששואלים אותו לשמו, והוא עונה, אז מתחילים עם כל
מיני תגובות שונות אבל דומות.
|
-"אמא'לה! תהרוג אותו! תהרוג אותו עכשיו!"
-"תרגעי! זה רק עכביש! הוא גם יצא מהחריץ של הדלת. זה בסדר".
-"לא אכפת לי, תהרוג אותו עכשיו!"
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
הו ג'ק, אני
רואה את ספינת
החילוץ באופק!
-תבלמי, רוז, את
מפריעה לי לטבוע
ולקבל אוסקר.
דו שיח על שברי
הטיטאניק |
|
