|
כידוע, אם כי מן הסתם עדיין לא לכולם, אני נוטה לרוב
לכתוב סיפורים קצרים עם פואנטה, אבל למרות זאת, מדי
פעם, ולעתים אף במקביל, אני משתדל לחבר ולהציג גם
יצירות מסוג שונה לחלוטין, למשל, סיפורים קצרים ללא
פואנטה, סיפורים ארוכים (עם פואנטה ובלעדיה), שירים
ואף צילומים. צפו להפתעות. אולי בזמן האחרון כתבתי
פחות, אבל בעתיד אכתוב יותר, וזו בהחלט הבטחה.
אני מציג בבמה זו מפברואר תשס"ו
אני אוהב לעשות זאת, זה אפילו יכול להיחשב לתחביב שלי, להסתכל
על הצמחים. על העצים, השיחים והדשא, על הענפים, העלים
והפרחים... יכולתי להתעלם, להביט למקום אחר, להכנס הביתה
ולשכוח ממה שראיתי. ציפיתי לתחושה הרגילה של עלה.
|
הוא קם והסתובב בחדר חסר מנוחה. מצד אחד התקבלו תוצאות
מרשימות; מצד שני, עדיין היה מוטרד. ה-ZOOM הגדיל את שמות נאות
המדבר והעמק ששכן במרכזו. פיליפ הרגיש שפתרון התעלומה מתקרב.
|
דימיינתי שאני צועד על הירח, לבדי. ללא חליפת חלל. דימיינתי
שלפתע, בעודי צועד, נתקלתי בפרח ענוג. כן, על הירח. פרח ורוד
וקטן, בודד ועצוב. רכנתי להביט בו מקרוב, להריח אותו. הכל
התרחש על הירח, היום לפני שלושים שנה...
|
רופא השיניים חייך ושאל: האם הזריקה הראשונה השפיעה? כמובן
שלא, עניתי מייד ובאופן אוטומטי, בלי לחשוב אפילו פעם אחת...
אלא שזריקת ההרדמה המשיכה לבושש ומבעד לעיני העצומות שמעתי
קולות רמים של ויכוח. פתחתי את עיני. לנגד עיני נגלתה הגברת
הראשונה...
|
הממצא היה ברור וחד משמעי, לא היה מקום לספק. המגילות חזרו
כמעט מילה במילה על הנאמר במקורותינו. למעט עובדה אחת...עובדה
שגרמה למהפכה חד משמעית ודו ספרתית.
|
נזכרתי בשמוליק, בן דודה השני של ימימה, אשף מחשבים, ובעל ידי
זהב אלקטרוניות. שמוליק השיב מהר לטלפון. הוא ישמח לעזור
כמובן, אלא שהוא קצת רחוק... לא רחוק כמו נפאל הרחוקה אלא קרוב
אלינו, בוורנה שבבולגריה. ירח דבש. היישועה הגיעה מכיוון בלתי
צפוי.
|
בפעם האחרונה ששקיבלתי אות חיים מימימה היא הייתה אי שם בנפאל
זה אולי זמן מתאים לספר על ימימה. איך פרצה בסערה לחיי ויותר
מכך - איך היא עדיין שם...
|
השעות עד שלוש עברו בעצלתיים. ארוחת בוקר. תשבץ היגיון. עיתון.
כוס תה. עוד תשבץ היגיון. נמנום. ארוחת צהריים. נמנום
נוסף...ואז הפגישה."זה מצויין" אמר בשקט ובאנגלית "זה הולך
להיות משהו גדול....יש רק בעיה אחת...מרתה.
|
הכל התחיל בטעות. טעות רצינית. כזו שמסמרת שיער, אפילו לקרחים.
ההתחלה הייתה דווקא בסדר, שלא לומר מבטיחה. הסרט שיצרתי הושלם
והפגישה עם המפיצים נקבעה, במקרה, ליום הולדתי, בבית הקפה
השכונתי בצפון תל-אביב. כמו שאמרתי - התחלה מבטיחה.
|
הוליווד התכוננה לקראתי, ועוד איך. פגישה רדפה פגישה. ההצלחה
מעבר לפינה, בוודאי, אבל איפה הפינה?
|
הבטנו לכיוון האשה שישבה לה לבדה ליד שולחן בגלידריה ובוהה
באוויר. מי הייתה האשה? מעולם לא קיבלתי תנאים כה טובים להעביר
את עשר השעות בטיסה בשינה רגועה. ניסיתי להרדם אך לשווא, ללא
הועיל. ההתרגשות אכלה אותי, החשש הכביד עלי, התקווה סחררה
אותי. הוליווד, אני
|
שלג? באילת? לא סביר. הקריינית ברדיו נשמעה רצינית ושקולה. שקע
ברומטרי חריג שמקורו בסיביר הרחוקה נמצא בדרך לישראל בקצב
מהיר. זה עשרים שנה, ב-25 בפברואר בדיוק, שאני נוסע
לאילת....הסיבה מצמררת שיער, גם כשחם וגם כשקר.
|
גשם זלעפות יורד מהשמיים
הבחירה קשה עד מאד
יד ועוד יד הם ידיים
והעתיד אינו ורוד
|
במראה
אני נראה קצת אחרת
זה לא אני שם
למרות שדי דומה
|
קם לי השכם, לאמבטיה אין תור
פתיחה מבטיחה, למרות הקור
חולץ את הפקק, מושך לגימה
משמאלי האדומה, מימיני הכתומה
|
תמיד רציתי להגיע לזנזיבר. מגיל קטן.
|
פסטורליה בגינה מושלגת, חורף 2012
|
|
|
טוב למות בעד
במה חדשה.
טרומפל... |
|
