|
ובשקיעה, כשאני יוצא למרפסת ביתי שמשקיפה על רחבי
המדבר, מראה עוצר נשימה מתגלה לעיני. רוח קרירה
נושבת, האופק נשטף צבעי שקיעה והעננים נצבעים בשלל
גוונים מרהיבים. אני עומד מביט, נפעם, וקרני שמש
שחודרות מבעד לעננים מחממות את ליבי, משרות רוגע
מיוחד.
ומנתרת-מרחפת עד עץ שיטה אחד, ושם היא נעצרת. נושמת עמוקות,
נשכבת על גבה, ומביטה מעלה, אל הירח, ואל הקרן...
|
אור רך ממנורת הלילה גורם לצללים להתפשט ברחבי החדר. על השטיח
למרגלות מיטת אחי נח מזרון עם מצעים. אני נשכב עליו, נשימותיו
השקטות של אחי והמייתו הקבועה של המקרר הן הקולות היחידים שאני
שומע.
|
אתם מכירים את זה, כשנוסעים באוטובוס ועובר אוטובוס בנתיב
השני, וכל האנשים מסתכלים דרך החלונות על האנשים באוטובוס
השני? אז הנה סיפור נחמד על מקרה כזה.
|
לא ראיתי את הקולות והברקים בסיני
אני מרחף בחלל, משולח רסן
והקו הדקיק שבלבי ,
|
ראשית המעשה היתה
עת הזיעה מבין אצבעות רגליי החלה מבצבצת
וצחנה נוראית אז עלתה
שאת גופי,
מכפות רגליי ומתפשטת מעלה,
היתה עוטפת.
|
על סף הסוף
כסוף
כסוף-ירח
מתנועע.
|
מצמוץ זיכרון חלף ברוחי
ועם הזיכרון נחשף הרגש
|
שיירי עננים מטיילים בשמי מזרח
תחת רקיע עוד כהה מלילה
מעל הרים כתומים מזריחה
|
חושך ואור התערבבו כשדקלה סובבה את ראשה במהירות. אורות תל
אביב נחו מתחתם, מסתחררים. שמיים זרועי כוכבים נעלמים, נגוזים
מפני אורות הלונה-פארק המלאכותיים.
|
מה שאני רוצה עכשיו זה לשבת על ספה נוחה. לצידי תשבי את.
על השולחן שמולנו יעמוד בקבוק יין לבן קר. כוס חצי ריקה בידי,
היין הקר מרווה את צמאוני.
|
ומיד עם התו הראשון, כאילו נמלאה רוח חיים.
ועם תנועתה הראשונה, התמלא כל האולם הריק - חיות.
|
ובחוץ, מבעד לחלון הרועד
הברק חוצה את השמים בבוהק מזהיר
והרעם מהדהד
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
חברה זה לא
מישהי
באייסיקיו.
מיכלי מגלה את
האינטרנט ושוב
מסבירה לאלטמן
את עובדות החיים |
|
