|
לפעמים פוחדת. מחפשת צדק ושלמות (אם יש כאלה
בעולם).
בובה רותי מתעוררת בבוקר בבית הבובות הקטן והוורוד.
|
ניסיתי לצייר ציור. הבד היה משובח, הצבעים היו מהאיכות הטובה
ביותר שכסף יכול לקנות. ואני ידעתי מה אני רוצה לצייר. ידעתי
במדוייק. ידעתי טוב מדי .רציתי לצייר מה שחשבתי, כדי שאחרים
יחשבו את מה שחשבתי. זהו! רציתי שאחרים יחשבו את מה שחשבתי!
|
הבית ההוא הסריח מאושר. הזוג היה צעיר, ונישא רק לפני חודשים
אחדים.
האושר היה סמיך ודביק, והכלה כעבור זמן חשה אותו נצמד לבגדיה,
מחלחל דרך הנקבוביות וכמעט חונק אותה.
האושר העיר נחש מנומנם ששנים ישן באותו בניין.
|
וווווושש וווווווושששש משמיע הברז כשאני שולחת יד אל ידית הברז
הפשוטה, ומסובבת אותה בחום הכבד של יולי.
אני מחליפה בין הבקבוקים ומביאה אותם כתחמושת לסבתא, שכבר
עומדת שם
|
לאחרונה הוא קצת חושב עליה, נהנה מהכניסה שלה למשרד שלו,
לפעמים אפילו תוהה בינו לבינו אם הוא לא מזמין אותה קצת יותר,
משתהה בכוונה בשיחות הטלפון שלה, מקדם אותה לתיקים החשובים
יותר. היא כבר כמה זמן חושבת עליו. לא יודעת אם זו הסמכותיות
או אורך הרוח, העובדה שתמ
|
"בשביל מה הגעת לכאן?"שאל המטפל בנימה נעימה ולא מתחייבת,
בעודו נשען לאחור על כורסת העור הכבדה.
הנערה הייתה נסערת, זה ניכר עליה.
הגוף הזעיר היה כמעט מכווץ, הכנפיים מרטטות בעדינות ומשירות
בכל רפרוף ענן קטנטן של אבקנים נוצצים, ספק זהובים ספק כסופים.
|
תלכי ללוש חלות לשבת,תגרשי זבוב טורדני וכל הזמן הזה, עם
התינוק שבועט בבטן והמחשבות הנעימות על הסופשבוע הקרב, הוא
ירוץ לך במוח. ההוא שאהבת יותר מכולם והרגשת שזה הוא עוד הרבה
לפני שנגעתם.
הוא שחשבת שתהיי איתו תמיד וכמה נעים יהיה לגדל איתו ילדים.
|
בעולם של פרפרים רבים, ססגוניים ומרהיבים ביפי כנפיהם, נולדה
וגדלה נסיכה.
אבל אנשים גדלים. והנסיכה שלנו לא רצתה תמיד לגדול.
|
והכל ידוע מראש.
אנחנו נולדים לאמהותינו, שרה, רבקה, רחל ולאה.
הן מחתלות אותנו ושרות לנו, "קינדרלך, קינדרלך,
טוםבאלאלײקע
טוםבאלא, טוםבאלא, טוםבאלאלײקע".
והרשות נתונה.
|
הכל התחיל מזה שמישהו החליט לשים סם אמת באבטיחים.זה גרם
לאנשים להגיע לאמת שלהם ולהבין מה הם רוצים.
|
עוד מעט.
עוד מעט מישהו אחר יעביר ידיים על הירכיים שלי ויחשוב שהעיניים
שלי קסומות.
עוד מעט אתה תהיה עם אחרת ואני (אולי? ) ארגיש קנאה.
ואולי כאשר יעבור הזמן, נוכל להיפגש כמו שני הידידים שאנחנו.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
זה לא סלוגן,
אני חוזר זה לא
סלוגן, אני תקוע
במוזיאון המדע
בחיפה, נכנס
עשן, מישהו חייב
לראות את זה,
בבקשה
עזרה!!!,
עכשיו חמש בערב
יום שני מאי 98
אני ממתין.
ארד עזמוביץ. |
|
