"כמו מכת ברק, הפולחת גזע עץ וקורעת את ענפיו
בהתלקחות חשמלית מסנוורת, הבינה נורית שהכאב הזה,
הנוסך חולשה בזרועותיה ובידיה ומוליך על פניה דמעות,
שוב לא ירפה ממנה, אלא לרגעים. בעיקולי דרכים כמו
דוב רעב יארוב לה, וכשתהיה לבדה ובלתי מוגנת ישוב
וינעץ בה מלתעות.
וזה יכאב תמיד, אלוהים, כמה זה יכאב.
אבל כאילו אלוהים עשה אותה לא יפה ולא אהובה, כמו
בדיחה גרועה, או מין טעות בייצור, כמו איזה שרץ
שבמקום ארבעים רגליים יש לו רק שלושים ושמונה, או
להפך, ארבעים ושתיים, אבל לא כמו שצריך. אלוהים מכין
לעצמו לפעמים כלים פגומים, ואולי מידת הענווה תובעת
מן הכלי שיחדל מקובלנותיו, במיוחד נורית, שכל ימיה
היה לה שיח-ושיג עם גרמי השמיים, והייתה רואה ביניהם
פנים כפני אוהביה, דוהרים על סוסי רוח, שטים במפרשי
עננים."
דליה רביקוביץ
אתם יודעים מה?
בבמה יש מספיק יוצרים מוכשרים.
אני לא רוצה להיות מוכשרת- אני רוצה להיות אמיתית.
לאחר מחשבות עמוקות בנידון הוחלט להעביר כל יצירה
כתובה לארכיון, כשירות לציבור. אני לא יודעת לכתוב,
באמת, אני לא צוחקת.
כמו כן הוחלט למחוק את הקישור לדפיוצר הישן שלי, הוא
ממש לא רלוונטי למי שאני כרגע.
