|
"לו פגשתי אדם המבין את הכל -
בלי מילים ובלי חקר,
בלי וידוי ובלי שקר,
בלי לשאול.
אפרש לפניו כמפה לבנה
את הלב והנפש -
הזהב והרפש
והוא יבין רב הבנה.
וכששדדתי הלב,
כשהכל הרקתי ומסרתי,
לא ארגיש צער וכאב,
אדע כי התעשרתי"
(בדידות/חנה סנש 14.8.1942)
זה שקר לומר שמה שיש פה רחוק ממני, אולי בזמן.
אבל זו אני, אני של אז.
אם תראו יום אחד ילדה שקוטפת עלים ברחוב, אל תיבהלו. בעיקרון,
אתם מוזמנים, הרבה לפניכם כבר נבהלו ממראה כיסיה המלאים בעלים,
וכן, הרבה גם צחקו על העובדה שהיא מסתובבת לבד ברחוב מזה כמה
שנים וממששת עלים, ואם העלים מתאימים לציפיותיה, היא קוטפת
אותם.
|
היא אוהבת קצת את השתיקה שלה. נכון, זה לא דבר טוב, זה דבר רע
שצריך ללמוד להתמודד איתו..
|
מתוך מעמקי החידלון
פסעתי אלייך
|
וברגע של שכרות
חולשה רגעית
חוסר מודעות
או מודעות נצחית
|
כתבתי לך אותי
בכל משפט זרעתי עוד
דמעה שתצייר את דמותי
|
רגש אבוד
התנגן לאיטו
כשהשתיקה פשטה מעליה
את אחרון השקרים
|
רק בחשכה
אני מרשה לדמותך
לחדור אל תוך
חלל תודעתי
|
הוא נותן לך במתנה מילים שכה השתוקקת לשמוע, מילים שעוטפות
אותך בחום שאת לא יכולה להסביר.
הן שוברות אותך, המילים שלו.
|
פעם, לא הייתי בטוחה מה זה להתגעגע. לא ממש ידעתי איך. ואת
לימדת אותי, בין כל אלפי הדברים גם מה זה להתגעגע. להתגעגע
באמת.
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
אני נולדתי כדי
לתפוס ראש!
כרבולת של
תרנגול מסבירה
את ייעודה
המרשים. |
|
