|
כשאומרים לי לספר על עצמי, אני פשוט עונה: אני
שירי.
בשבילכם, אני אתן פירוט.
שירי היא ילדה מתוסבכת, עם חיים לא קלים.
לפעמים בעיניה יש שימחת חיים
ולפעמים העיניים כה ריקות כשמסתכלים.
שירי אוהבת את הטבע .. לכתוב שירים - הכי קל להביע -
זה במילים.
שירי - דרמטית, צינית, תמימה, נדיבה, עקשנית,
יצירתית, אנרגטית, ישירה, אדישה מבחוץ ורגישה מאד
מבפנים.
טוב נו, היא מזל אריה.
היא לא מבקשת הרבה,
היא גם לא ביקשה להיות בעולם הזה.
היא רק רוצה שיאהבו אותה ושידעו שגם היא אוהבת מבלי
שתצטרך לומר.
מוזיקה זה החיים שלה. מביעה את עצמה בכתיבה.
חוששת מהעתיד.
חיה בפחדים ונוסטלגיות רעות שמסרבות להתאבד.
לא מאמינה באושר. אך יש לה רגעי שמחה.
הרגעים לא ארוכים.
קשה לה להסביר את עצמה לפעמים. המילים לא תמיד
יוצאות בזמן ובמקום.
היא לא מדברת הרבה. אבל היא שרה הרבה.
והיא רוקדת גם כשאין שיר.
והיא מחייכת כי סתם בא לה. לא תמיד יש לה סיבות.
אצלה העיניים עצובות, גם כשהיא מחייכת.
היא לא מאמינה באלוהים.
כשפוגעים בה היא שותקת.
היא בנאדם מורכב שקשה להבין - לא מומלץ לאנשים לא
סבלניים.
מפחדת מהמוות. חיה בגעגועים.
לא אכפת לה איך אנשים נראים.
עצובה גם מדברים עצובים שקורים לאחרים.
פרפרים צהובים.
חיוכים גם לעצמי.
חיבוקים.
סבל לטובה.
גלגל"צ.
מיזוג.
ריח הים.
גשם.
לצעוק לאחר הימאסות בשקט.
לא טיפוס של בוקר.
לביים תמונות.
לקרוא.
שפה משלי.
התקרבות.
התרחקות.
קשב.
רוצה שמישהו יבוא, בנאדם טוב שיחזיק את ידה וייקח
אותה, פשוט יוציא אותה מהשיגרה, שיפתיע אותה, שיבקרו
יחד במקומות וגם בעולם הפנימי שלהם.
P&L 4ever
"קל הרבה יותר לפחד ביחד"
נשב על החוף, הרוח תהיה קרירה, המחשבות יהיו חמות ורגשיות,
הערב יירד, יהיה טפטוף קל ואתה תשאל אם קר לי.
נעמוד על רגלינו, העיניים שלך יבקשו חיבוק, אני אפחד להתקרב
|
"הוא עמד שם. הוא היה עם כמה חברים, לא דברן גדול במיוחד.
היינו ממול, על הספסל, אני וחברותיי.
פתאום הוא התקרב, מסתבר שהוא מכיר חלק מחברותיי.
אני לא יודעת איך, אבל עם הזמן גם אנחנו התחלנו לדבר.
|
- את רוצה לשתף?
- הרי התחלתי לספר, לא?
- כן, סליחה.
- אל תגיד סליחה.
|
התעוררתי בבוקר, פקחתי את העיניים לאט-לאט וראיתי שכל החדר
מוצף בלונים.
|
מוות, זה היה הנושא העיקרי שדיברו עליו לאחרונה...
"האם יש חיים אחרי המוות?"
"כשאמות מעניין מי יבכה, מי יבוא להלוויה..."
|
את מתחילה להיכנס לקצב,
העיקר שכבר לא יהיה קר.
|
- מה המצב שירי?
- הרוב טוב, מה שלומך?
|
היה לה ברור שהם לא יפנו אליה, כי משום מה, ענייני משפחה זה
הנושא שאנשים הכי פחות מדברים עליו...
|
ואני, פתאום הרגשתי כאב מאד חזק בשיניים. לא בכל השיניים, אבל
למטה ככה, בצד ימין,
הכאב כשהתחיל לזעוק לי מבפנים.
|
האם שמחה
תשכיח חלומות
ודמיונות יכנעו
כי מלחמות תמיד
יהיו.
|
בביטחון אומר לך,
שלא יהיה למי לפנות.
|
קבלה לכדי דבר
מהותי ביותר.
|
I don't wanna be blind
Give me your hand
You used to be kind
And now you don't understand.
|
כי עצב זה גם פיתרון
וזה נעים
|
אהבה באה בפתאומיות
באהבה יש סתם סתמיות
היא פתאום גורמת לחשוב אחרת
הכל מבולבל, והתמימות נשארת
|
מראה
את האני האמיתי.
איומים לנצח נשמעו
בבכי.
|
וזה לא משנה מה אתה,
כי אותך אני אוהבת.
אתה אומר לי לא לדאוג
ולא ידעת שכבר סמכתי,
ואולי הדבר לא כ"כ עמוק -
אם אני מצליחה להסביר את הדברים.
|
בתקופה הלא קלה שלנו, כשהיית רחוק ממני, פיזית ונפשית.
|
מילות אהבה
התיישבו בנוחות
כל אחת על ענן,
שומרות עליך
על אמונתך ברגשות
|
מתעלמים להרבה ימים
לא אומרים שלום
קשרים מנתקים
ושוב עובר עוד יום
|
איך נכנסת
ולמה את יוצאת,
מאריכה בדברים
ומנסה לחנך להעריך.
|
מי שאומר שהוא קצת מפוחד
הופכים אותו ל"איש מיוחד"
ואם רק דמעה אחת תיפול
יגידו "אתה, כבר לא יכול"
|
אין מלאך שישמור,
כשכולם כבר מתים.
|
עולם נפרד שלשם אף אחד
לא שולח צעד.
|
צחוק מהול בעצב,
באווירה שאנחנו יוצרים,
|
אני אוהב אותך ו
חשבתי שתבואי אליי ביום רביעי,
|
אני זאת שאבכה בשבילך,
אבל אתה הוא זה
שתייבש לי את הדמעות.
|
תמיד אנשים,
תמיד אותם אנשים.
אותם שמחפשים
|
תן לי להרגיש
יותר ממה שאני חושבת.
|
מהרגע הראשון שבכית,
הודעת לעולם שאתה חי.
|
וקשה לי לקבל אותך,
בוחנת אותך מידיי פעם,
ומתביישת בך.
לא רוצה אותך איתי.
אחרים חושבים שאת מגניבה
|
אני איתך ולא
איתך
ולא יודעת מה אתה
רוצה.
|
אני כבר מרגישה נאהבת,
ואולי מעשים מצידי
יבואו בשלב מאוחר יותר.
|
את זוכרת כמה התאהבת באותו בחור,
מלווה בחיוך וגם חיבוק.
|
עטופה באהבה חובקת,
דבר שאף פעם לא בא ממך.
|
הים סוער
ואני בוכה
איש לא ער
ואני בחשכה
|
בין מוחצן למופנם
רק אני זו שנשאלת,
|
רוע אפל קורא תיגר
על אהבה,
והחמלה מציפה שקרים
להמונים
|
בלי לצפות
בלי להתאכזב
בלי לדרוש
בלי לבכות
|
לדעת שאי אפשר
לוותר -
על משהו שאין לך.
אם ימינה שווה עברת
לכיוון הזה אתה מאותת.
|
אבל האם גם את יודעת?
משחקים מתרוצצים בראשך
והיופי שולט בכל דבר.
הוא מצלצל בפעמון חלומותייך,
והקשתות משחיזות צלילן.
|
אני שונאת שגבר ככה גורם לך לכאב.
דבר איום, מגעיל וכוחני.
צריך לשנות!
אני שונאת שאת ככה סולחת לו,
|
והרצון לזרום
לא בקצב הנכון
צורם באוזניים
ולאחר זו אומנות
|
וכשארגיש את טיפות המים המלוחות על פניי
לא אדע אם כי זה גשם או דמעות
ואולי שילוב
אותו אחד שגרם לי לחייך
|
כתב ידו מזוהה,
ואת שלי כבר שכח.
|
דמעה בים כאב
כשאהבה קוראת להתייצב
|
תעצום עיניים
בדממת השירים.
|
האחד עליו אוכל לחלום
כל מה שאני רוצה.
הדמות המושלמת,
האבירית
|
תובנה חדשה,
ראיית בעיה
כהזדמנות
|
סליחה שגרמתי לך לחשוב
כי נעשה לי רק רע מטוב
זו רק אי הבנה שטחית
לא התכוונתי עליך להנחית
|
יש לי הדגשות כלפיך;
אך כלום אין יותר.
|
אולי רצית להציג את עצמך
בצורה שונה,
|
לכל בנאדם יש אינטרס
לפעמים זה פוגע, לפעמים זה הורס.
|
הם טיילו לבד בגשם
עם חיוך על הפנים
בשבילם זה כמו קסם
שהם כה מאוהבים
|
אך גם באחדות מסויימת
כל אחד דואג לעצמו
|
קם באיטיות, בזהירות
שלא להעירה
שלא להפר את ההילה
|
לקראת האפור שדועך
והאוויר נחנק בעלים סבוכים,
|
הפסקתי לחשוב עליך.
הפסקתי לתכנן.
כל חווייה שדמיינתי איתך,
נשטפה כמו דמעה בגשם.
|
ויום אחד שמיים יתחננו לדמעות
ואותך כבר לא ארצה לראות
|
זה שהכי פגע בי
הוא זה שאני הכי אוהבת
זה שאני הכי מתגעגעת
הוא זה שלא יחזור
|
אם האהבה באמת קיימת
אז איפה היא נמצאת
היא כל הזמן שותקת
תנו לה כבר לצאת
|
שמיים יתרחבו,
לתפארת תדהמתם,
ולא נשמע גם
הד.
|
וזו תקופה ממכרת,
צרחה אחת שולפת -
פחדים נכבים מאהבה,
כמו רוח קרובה לא נוכחת,
לזכור את מה שבלב.
|
לא אבכה ואשן כל היום
שונאת שעליך יוצא לי לחלום
מנסה להתעסק בדברים אחרים
אך מסתגרת בחדר וכותבת שירים
|
כאשר ילדים נוטשים נדנדות
מחשבה עליך יכולה להיות
|
אם הייתי מאבדת את חוש הריח,
הייתי זוכרת אותו.
|
הכל נראה קליל
בתוך חיוך של מאזניים,
נסה את רוחו להפיל,
|
חלמתי שאני נופלת,
לב רועד מחפש שם למחלה,
כובד ומחנק
מדבר שעוד לא נעלם.
|
אנחנו נושמים את אותו אוויר,
תפסיקו לעקוץ
|
כשהוא,
אוחז בטירוף,
הוא נשאר
איתו.
|
הפרידה חורצת שיניה
בדלתך העשויה עץ,
ומבקשת
שגם אתה תראה טירוף,
|
היית סתם משאלה,
בין הרבה משאלות.
ולא משנה איזה אירוע,
אכזבה נשארת בגדר אכזבה.
וכעס כבר ידעתי.
|
לא רק בגללה אתה לבד
בחרת בפשטות לא מובנת,
|
אם אני אוהבת אותך - לא אומר דבר
כל מה שתגיד יהיה מיותר
|
טוב לדעת שזה לא נעלם,
הרצון הזה להיות מאוהבת
ככה סתם.
זה כמו ליפול אחורה
|
למה אנחנו מעלים חיוך
כשהוא נופל ?
|
אחלום אותך על גווני הרים
אחפשך כמו תלמיד שואל
|
כמו הים כך כחולות העיניים
כמו הלב כך אדומות השפתיים
כמו השמש שיערך צהוב
וכמוני - אותך לאהוב
|
חיי ירודים
כמו מפל שזורם
והמון אנשים
שבגללם זה גורם
|
אפשר לצייר אותם,
מבלי לדעת לאחוז.
|
צבעים לא ברורים
בתמונה מטושטשת
מעלה הרהורים
בעוד צעדת נוטשת.
|
לא משנה כמה קרוב אליך האדם ..
|
כשנלך לחוף
תהיי כולך ים
ונשב איתך
|
גרמת לי אותך לחבב
היו לנו שיחות נפש מהלב
אבל עכשיו אתה יותר לא מתקשר
היינו צריכים על משהו להתפשר
|
אז למה בכל זאת יצאו הדמעות?
לפעמים אנשים שוכחים
מה הדבר שגורם לנו לבכות?
הם מתייאשים ויותר לא פונים
|
משהו פה הולך להשתנות,
כל תפיסת עולמי
נחבטת בזכרונות
|
שוקעת בעצמי כשוקעת בחול
מחשבות שבאות כמו גלי ים כחול
מסונוורת מהשמש כמו האהבה
בסה"כ הכל משחק של גאווה.
|
והיא, מתחזקת,
מתחממת ליד החורף.
|
מתווכחים איתי כשאני על סף דמעות,
אז מה זה משנה, סתם אוסף של דעות,
כך או כך מרגישה שאין כלום, מוותרת על הכל...
|
והלחנים מתפרסמים בין אנשים,
הם מעלים לך חיוכים,
ואתה בתמימותך, שקוע באותה מנגינה.
|
ואני ילדה פגיעה
רק תכסה אותי בשמיכה,
|
אני מתעוררת
אך לא קמה
רוצה שיקשיבו
|
אך לחשוב
שאף פעם לא ראיתיך
בוכה.
|
צריכה להיות
איתך
כדי לא לחשוב
עליך,
|
אין זה משנה,
הוראותיו של מלאך
|
מלחמה שקטה,
זה מה שיש ביננו.
תחרות עם להט
בלי להגיד מילה.
|
כל דמע
מראה על רגש
וכל שתיקה
תגרור לאדישות.
|
ואדם עצמו
לא אמור
לרגש
יותר.
|
אני מפחדת,
אני מפחדת שאני אתמכר לחיבוקים,
והם לא יהיו שם תמיד,
כשאזדקק להם, באותו רגע.
|
צובט לי בלב
חזק.
מעבר למה שאפשר
לסבול.
|
תמיד יש משהו עמוק יותר,
אם זה במילה
מבט,
משפט.
|
רציתי אהבה, וזכיתי בה,
מכל עבר.
אך רק עכשיו, כלפיך,
אני חשה את ההתאהבות עצמה.
|
מחייכים אליה עם מבט של נחמה
אף אחד לא רוצה להיות במקומה
|
ידיי קרות כליבך הקפוא
וגם צביטה חזקה לא משחררת.
|
מספיק מבע אחד של חום
ואתה כולך שלי,
כמו מהתחלה.
|
איך אפשר להתקרב לילדה עצובה?
"כשאמות רק אז אהיה חשובה"
לא העזה לומר דברים שניכתבו
תמיד ביקשה שאותה יעזבו
|
קל יותר לנתק,
כשהקירבה מדומה
והשתיקות משפיעות
|
בגללך אני לא מפסיקה לבכות
אני זוכרת את לטיפותיך - כה רכות...
סבא תחזור, אני מתגעגעת
אתה עוד אוהב אותי? אני כבר לא יודעת...
|
בסוף היום נזכר להגיד בוקר טוב
לא אמרת כלום גם כשהיית קרוב
פעם אתה ככה, לפעמים כזה
המצב ביננו נראה כמו מחזה
|
סליחה תעמוד דום
אל מול שחקים אפלולי זכרונות;
|
חדר השמחה נסגר לא מזמן
ואתה פשוט הלכת, לא אמרת לאן
אז בגללך נפתח לי חדר קטן בלב
של געגועים, עצבות ובעיקר כאב.
|
אם לא אתה,
הדמעות היו נשארות
|
תמשיך לשיר,
איתי,
כמו איך שאנחנו נבחר לרצות.
|
מנסים לברוח מהמציאות
להיכנס עמוק לחלום
עושים דברים בלי משמעות
מחפשים את השלום
|
שתקרא למישהו, והוא כבר יהיה רחוק,
אני זאת שאסתובב, לך לא אפנה גב.
|
אהיה כצל,
צמודה לתחתית,
ולא יגרם לי שום עוול
אם כבר אהיה
|
ואם פעם היינו יחד,
עכשיו כולך פשוטה.
|
אומר לי את מה
שאני
כבר יודעת,
|
הוא צעק עליהם לא לצעוק
עשה מה שצריך
|
הוא כ"כ בטוח שהוא יודע הכל
רק הוא לא יודע שהוא גרם לי לסבול
ואני שותקת, לא אומרת מילה
הרגשתי שאני כבר לא יכולה..
|
מיתר ללא קול
עריכה ללא מענה,
|
מכאובים מתפזרים
הרקיע דועך לאחור,
|
לא הייתה אהבה, אין מה להרשים
אדיוט בן חמישים וזונה בת שלושים
מכות וצעקות ואנשים אטומים
מבט קר וליטוף חמים
|
הגעגוע בכלל קבור
והם חושבים שזה נעלם
המצב ביננו שבור
לפני זה הוא רק נבלם
|
ירח מעליי, עוד מתחילת היום,
ושמש נעלמה לפני דקות.
|
יעציב אותנו
לא לדעת מה הטעם,
|
נכנסת לתוך החשיכה
לפעמים הכל כ"כ שחור
פתאום מרגישה מין משיכה
ולא רוצה יותר לחזור
|
נוגעת בצילך
לא יכולה לומר
את המילים
|
אני מחבק אותך
במחשבה חיובית וחזקה,
תדעי שאני אתך
בטוב וברע,
|
אני לא זוכרת את החיבוק שלך,
אבל אני זוכרת שחיבקת.
עכשיו יש לי עומס בראש,
לא רק בגללך.
|
אם אספר לך את כל בעיותיי
כבר לא תנסה להבין
אם ארצה לשים קץ לחיי
זה לא יישמע לך אמין
|
ודבר עצום תקוע בגרון,
מוגדר אצלי כמחנק
|
בחלומות,
בכאב הכי עמוק,
בחיים השפלים
שמבקשים לעזוב אותך
|
הרוח מלטפת בעורף,
אתה לא מוסיף יופי לדברים,
|
שום רמז בכתב ידי
לא הצית בך אש,
לא שמת לב
כמה מים נשפכו פה
|
מיום ליום המצב מתדרדר,
אך את לא יודעת כי אני לא מספר.
|
ואני מחייכת
כשאף אחד אינו רואה
|
כי הוא כ"כ אוהב
את השקט הזה.
|
לפעמים אני מרגישה
שאת מרגישה אשמה
|
ומאז לא צץ עוד פתק כזה,
ולא נאמרה מילה של אהבה
|
תגרום
תגרום לי לבכות.
המים שלך
זה הדמעות שלי.
|
אתה יושב במקום
מלא
אופטימיות בלי רוך
|
הם יתנו לך תכלית,
ותעדיף לנסוק לאדמה,
פוריות לשמה.
|
וויכוח של נוסע לבין נהג האוטובוס
אי שם על הכביש חתול או כלב דרוס
אנשים עם נטיות היו בכל מקום
אנשים מסוממים ברכבת השלום
|
מביטה בתמונות, מעלה זיכרונות
לפעמים היו ימים טובים
אנשים שונים, חברויות שונות
בלי שהרגשתי- חיי משתנים
|
לסגור את הספר באמצע,
שתתלוש את הדפים
וחבקני גם כשלא עצוב.
|
פעם האמנתי שיש חיים אחרי המוות.
שיש עולם אחר, שאולי שם טוב יותר.
אז הייתי חושבת עליך כל יום, ומנסה לנחש מה אתה חושב,
מה אתה אומר.
|
דבר שאוהבים ומפחדים ממנו גם יחד.
אתה מוציא את זה החוצה,
לא תמיד מודע להשלכות.
|
הם אומרים שהם צריכים אהבה חדשה.
אני, לא צריכה אהבה חדשה, אני צריכה אהבה.
|
לפעמים היד מושטת בבת אחת, בלי חשיבה לפני
|
אני רוצה שהאושר ינחת עלייך כמו כמות העננים בצורת זרי פרחים.
|
הרגישות והבכי עולות על כל המחשבות הרציונאליות, כמו גל
צונאמי.
אני מהאנשים של הלבד.
אני לא אטומה, אבל אני סוגרת את המקום שלי בלב. המשרה לא
מאויישת, היא פשוט סגורה למועמדים.
|
אבל תסלח לי.
אני חושבת עליך בכל יום רגיל אחר,
לא צריכה יום ספציפי, לא רוצה לבכות רק פעם בשנה.
אני חושבת שאם היית כאן, דברים היו נראים אחרת.
|
ואולי היום היינו מאושרים, מעבירים חוויות ולא עדכונים. היית
מעריץ אותי שם בעבר, כמו איך שאתה חושב עליי עכשיו.
|
עצמתי לרגע את העיניים.
לקחתי לי רגע של לבד, רגע של שקט.
לדעת איך אני באמת מרגישה.
מה אני חושבת.
|
הבלונדינית היחידה שאני מפחדת ממנה.
ויש לי כ"כ הרבה להגיד - אבל אני שותקת .
|
זה כמו שינתחו לך שיר
ותגיד שאתה מבין ומסכים
ותהנהן בראשך,
אך רק כעבור זמן רב,
תבין באמת את המשמעות.
|
כשזה לא זה - זה לא זה, תתחילי להישיר מבט, אפילו תבהי - מישהו
עוד ייגש ויכיר אותך כמו שאת באמת, עם כל החסרונות.
|
היא ישבה שם בשקט, לבדה.
פעמון ביה"ס צילצל חזק, סימל את היציאה להפסקה.
כל הכיתה התרוקנה, אבל היא, היא נשארה.
תמיד היא נראית כ"כ עצובה...
|
וגם אצלי השתנו דברים. אם אתה בכלל זוכר שיחות שלנו. אני שמחה
לראות אותך. לראות בנאדם מלא חיים. היום יהיה לך שמח, למרות
שלא באת.
|
גם קשה אופי צריך שיובילו אותו,
ולכל דמעה יש לחן.
זה נדמה כמו זבוב שמפריע, אז המצאנו עוקץ משלנו.
|
אני לא מאמינה, דווקא היא, הבנאדם שכ"כ שנאת..
|
העצבות נדחקת לרגע, ועולה החיוך.
|
לפעמים זה ממש כואב לנסות להראות,
תובנות מגיעות אליכם מתוך מערכת יחסים איתי
|
אם עד עכשיו ירדתי על עצמי זה בגלל שהמראה הייתה מלוכלכת.
אבל זה בסדר, ניקיתי אותה היום.
|
קחו אותי איך שתרצו. קחו אותי לאן שתרצו, כל עוד זה מקום שנגע
בכם. משהו חשוב.
מכונסת בתוך עצמי, תוהה וחושבת עליכם, עליי, יש אנשים גרועים
יותר, אתם יודעים...
לקחתי לי מנוחה ארוכה, משכתי זמן, ואולי עוד דברים, תעזרו לי
להתעורר, תדחפו אותי על הר שיימס, אני צר
|
לאחרונה, השתנית.
אולי תמיד היית כזה ולא ידעתי.
אתה מתעלם, בורח, בקושי מדבר איתי..
ואני לא יודעת למה.
אני כ"כ רוצה לדבר איתך, להיות בקרבתך, ואתה בכלל לא מודע
לכך.
אין לך מושג כמה אכפת לי ממך.
|
אתם מאוחדים כמו לבנה על לבנה,
אך אטומים כמו הקיר שהן יוצרות.
|
כל יום כמעט יוצא החוצה. מביט, שותק ומביט
אולי זה רק בשביל להרגיש את הרוח,
אולי כי הוא אוהב את השיר המתנגן
|
חברות זה דבר זמני. כמו כל דבר בעצם...
|
כי הם לא באמת כאלה,
זה רק כלפיך.
|
בצורת רגשות.
ככה ככה קטן,
את יודעת מה שבאמת חשוב,
ואת אנושית.
|
לחשוב מחדש על חיי.
לבנות במוחי את הסצינות.
הרצויות לי.
זה לא יגרום לבעיות להיעלם.
ובטח גם אטעה במילים שאכתיב.
|
להיות זו שמאחורי הקלעים,
מבחירה
|
למה זה קורה לי, כל פעם מחדש ..
|
מתמלאת בקסם פנימי,
וזה גרם לי לחייך .
|
את טועמת עוד קצת מהחלום שיודעת שיישכח בהמשך היום, אבל יחזור
בעוד מספר לילות או חודש.
כנראה קורה משהו מעגלי.
|
את שוקעת בעוד ספר ובעוד סרט, מנסה לשאוב עד לצאת נשמתם את
המשפטים שהכי מתארים אותך, את חייך, המילים הטובות שלא היית
מסוגלת לחשוב עליהן בעצמך.
|
בכל מצב נוצרת זוגיות, זמנית, אבל אתם תישארו מקובעים, צפופים
בתוך התרגלויות, עד שתעבורנה שנים.
אתמול גיליתי לו את הסוד הכי כמוס.
|
נקודה רגישה. אני לא צריכה אותו,
השמחה המזויפת, האומץ לסרב, לא להתנצל,
להדחיק התאהבות בלי הכרה,
לדעת שמשהו לא בסדר, ולמשוך עוד זמן ספק מיותר.
|
זו תהיה הנתינה המושלמת, אם רק תסתכלו בעיניים כשמדברים אליכם.
|
כ"כ בכיתי, וזה תסכל אותי כי אני זו שאמרתי: "אני לא אבכה"
והייתי ממש אדישה לעניין ...
אבל בכיתי.
|
בשביל סיפור לא צריך שתיקה.
וגם אנחנו לבין עצמינו לא נוכל להסביר,
|
הנחתי שזה לא כואב להתאהב...
|
היא אמרה לי הלוואי ותמותי.
אז למה שלא אגשים את חלומה?
|
העיניים יראו מה הנשמה חושבת
והכל רק משחק,
תתפוס סימנים של חולשה
והדמיונות שלך איתך
|
ואין סיכוי שאטעה,
כי הדרכים יודעות אותי.
|
תתעלמי מהערות אימפולסיביות שמכתיבות לך איך להיפגע בקלות.
לכי ותגשימי את הדברים שעל כל פנים נראים מציאותיים. יש לך
רשימות אני יודעת.
|
אולי מחשבה ראשונית שעולה
זו הפזיזות הכי טובה שיש.
|
לא רוצה להשתנות.
לאבד
את עצמי.
|
אני שונאת את המילה הזאת כשהיא מדוברת עליי, דיכאון...
|
תן לי להשתחרר,
לצעוק כמה שאתה אדיוט
ושאני באמת שונאת אותך.
לא רוצה לנסות להסביר יותר.
|
אז אם אתם מכירים הוא שכזה,
תודיעו לי. בתודה מראש.
|
צורך זר לא מובן
הוא מפחד
חלום מעורפל בערפל
קלפים מפוזרים
|
אני לא יכולה לאהוב אותך
כי אני ישר חושבת על הסוף
על הדמעות.
הרגשה שיקרה משהו רע.
|
במקביל, גם לעצמך אין כוח, ואז הפנים יתעוותו לדמות מסכנה,
ויבואו אליך מחלות שזימנת - הגיע הזמן לביקור חולים.
|
החיוך שלה גרם לאנשים לומר שהיא חמודה
|
כולם סביבי מאושרים,
ורע לי כ"כ רע לי.
ואני בוכה בשקט,
שאותן טיפות תישארנה תקועות בעיניים,
אל תיפלו החוצה,
בבקשה.
|
היא תהיה המגע שלך, ותהיה החברה הכי טובה שלך.
בשיחות נפש איתה, אתה לא תענה כשיצלצל לך הפלאפון, אולי לא
תיקח אותו איתך מלכתחילה...
גם כשתהיו עם החבר'ה, לא תוכל להפסיק לגעת בה.
|
ממלאת את הראש במחשבות, מרגישה שמספיק לי חבר אחד או שניים,
חיוך אחד או שניים, והרבה כעסים מצטברים.
שקועה בספרים שמצילים אותי מלדבר עם אנשים שסביבי,
אך אף אחד לא מכיר אותי.
|
הקשבתי,
רק לך,
הקשבתי לדמעות,
בכיתי איתן
|
יש אי שם, גם מישהו חושב עלי. מישהו.
למישהו אכפת, ומישהו לא לידי, פה, במכונית.
|
אני מאוהבת. לא מאוהבת;
רק אוהבת.
משהו פורח באוויר,
מחייכת לעצמי מלהרגיש את החורף
|
אתה כבר לא יודע
בדיוק,
אז אין לי מה להאשים.
|
שיחשוב עם הרגש, לא עם הראש
|
לא אוהבים אותו במיוחד
אבל זקוקים לו.
|
כשמאחוריהם מסתתרים פנים,
בני אדם.
|
בכל אבן שרגלך נוגעת, אתה מדמיין את הנחל שזרם פה, על עוד רגל
שדרכה פה, ועל חיילים שמתו כדי שתהיה לנו מדינה ובה שבילים
לטייל בהם
|
would you know my name,
if i saw you in heaven?
would it be the same
if i saw you in heaven ?
(Eric Clapton)
|
i love you so much,
why can't you see?
|
אל הארכיון האישי (21 יצירות מאורכבות)
|
|
איזה דבילי זה
לכתוב דברים
רציניים במקום
של הסלוגנים.
סלוגניסטית
נלחמת למען
זכויות הסלוגן
הטפשי! |
|
