|
terrch1
"הטרגדיה של החיים אינה המוות, אלא מה שאנחנו מניחים
לו למות בקרבנו בעודנו בחיים"/ נורמן קזינס
בהיותי אבן, אהבתי את רמיסת האנשים על פניי
בהיותי אבן, שכנתי בצידיי הדרכים, בעפר
|
אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון
פן יעלוזו כל אותם
שציפו וחיכו והמתינו
|
לא נותרו לי כבר חלומות
שאחרים ינפצו
ואין לי משאלות
לקוות שיתגשמו
|
אם הייתי אילמת
לא הייתי אומרת סליחות
אם הייתי זוכרת
לא הייתי שוכחת שבועות
|
ואם תלכי לא יכבה האור מאחורייך
וגם הפרחים לא ינבלו בלכתך
לא תוכלי עוד לאסוף את שברייך
כי הבית ההוא איננו ביתך
|
ישנם אנשים שחולמים חלומות
אשר אף פעם אינם מתגשמים
ישנם אנשים שתמיד מחייכים
לכסות את הכאב שבפנים
|
לבנה מתווספת על אחרת
ובונה את מסלול חיי
לבנה לעיתים נשברת
מסמלת את אכזבותיי
|
כה יפה היא היתה ומרגיעה
עד שקשה היה להבחין שמתקרבת סופה
|
האהבה שוב שרפה את כל מה שהיה לי
ומשיירי הלהבות גם אני נכוויתי
|
בבית בה גדלתי בטרם עת
עדיין פורחים פרחים בגינה
כאילו דבר לא השתנה
כשהיום אני הולכת
|
היא שכבה על רצפה מחוספסת
קרה, מהעולם מנותקת
החדר הסתחרר מסביבה,
היא שכבה וחיכתה למותה
|
עוד יזרמו מים צלולים בנחלייך
ובצידם יהיו גם חיים
|
הדלקתי למענך נר
שיזכיר לך אותי, אותנו
ויאיר דרכך
בחשכה בה אתה פוסע
|
צעדתי עד שהירח
העגול, הגדול בלילי
הפך למגל צר וחיוור
שהאיר את חלון תא כלאי
|
בלי מילים מדחיק געגוע
את תשחי ליום המחר
ותסמני על ליבך עוד שבוע
|
את היית הילדה ההיא שידעה לבכות בלי דמעות
את היית הכותל, הרב והשופט אך לעולם לא התליין
|
גוף הכיר את רעהו
רע משכבר הימים
גוף זיהה חברו
ושלח ניצוצות אחדים
|
ותשמישי קדושתך לרגלייך
שבורים, מנופצים לרסיסים
ולא יחוברו שוב לעולם
|
מיימי הנחל הוארו בעוברך
וכל הציפורים לך צייצו
|
ואם יחפשו אותי,
אם ישימו לב שאינני
אז תגיד שגם אני גשם
|
לא אשמע את צליל הסדקות ליבך
כי אין נחמה בתוכי
|
גוף קליל לי
שריון פלדה, מגן אהבה
|
הוא לא ידע שלא נרדמתי לילות
ולא ידע על מה חשבתי
הוא לא ידע שנשארתי לבד
הוא לא ידע שבכיתי עליו
|
עדיין פה, לא רוצה להגיד שלום
אתה לוחץ ויודע שזה רק חלום
חולמים ביחד, בסתר נזהרים
שלא נטבע במים האסורים
|
ייגעה, תרמילך כבד
השמש זורחת עכשיו
|
והחבטה, גם אם לא נשמעת
הכאיבה כמאה מלקות
|
רסיסי אבק דמעות לא יוכל לפזר
על אדניות הפרחים בחלון
|
מחי דמעותייך, היום הוא שלך
אולי מטמין אושר בחובו
|
פנים שזוכרות, פנים שמצטמררות
פנים שלא ישובו להיות כקודם לעולם
פנים שואלות, פנים מבינות, פנים מבולבלות
|
והיא מחכה עם שביב של תקווה
שאולי תבין את הסליחה שלה
והיא מוכנה להשתנות בשבילך
כדי שתאמין שהיא אוהבת אותך
|
אני רוצה להיות
החול הרך עליו אתה עומד
להיצלק מפסיעותיך
|
רכב חדיש על ארבעה על ארבעה
בדרך למסעדת גורמה מרהיבה
איפור יוקרתי מכסה אך בקושי
פצע המדמם בדממה
|
להיפרד מהגינה היפה שאבא טיפח
ומהפרחים שלא ראו דמעות בעיניו בלכתי
מהמטבח הנקי וריחות הבישולים
של אמא-מלאך שסובלת בעזיבתי
|
|
|
לבילבי קראו
בכלל פיפי.
אד המתאבד כמנפץ
מיתוסים סדרתי.
בקרוב בדי וי
די. |
|
